מגורים הולמים הנוגעים להעסקת עובדים זרים

יש להיזהר מהגעה למסקנה שלפיה לא עומד המעסיק באותן אמות מידה הקבועות בתקנות המתייחסות לתחזוקה לקויה של מבנה המגורים ורמת ניקיון נמוכה, על בסיס ביקורת בודדת. זאת, שכן יכולים להיות מצבים שבהם רמת הניקיון והתחזוקה בנקודת זמן מסוימת איננה משקפת את הניקיון של מבנה המגורים ומידת התחזוקה של המבנה באופן כללי; ואת הפעולות שנוקט המעסיק בשגרה למניעת מפגעי תברואה ולשמירה על רמת תחזוקה נאותה של המגורים.

החוק מטיל על מעסיק חובה להעמיד לרשות העובד הזר מגורים הולמים, וקובע עבירה שעניינה אי העמדת מגורים הולמים.

מגורים הולמים לפי החוק הם מגורים התואמים את אמות המידה שנקבעו בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), אותן ניתן לחלק לתקנות המתייחסות להיבט הפיזי של מבנה המגורים ולתקנות הנוגעת לתחזוקתו.

היסוד הנפשי הנחוץ להרשעה בעבירה האמורה הוא מודעות בפועל מצד הנאשם לכל רכיבי היסוד העובדתי של העבירה.

את קיום היסוד הנפשי של "מודעות" מצד נאשם בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים ניתן לבסס על חזקת המודעות לפיה, ככלל, אדם מודע למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי ונסיבותיה. ולחילופין בראיות המצביעות על קיומה בפועל של מודעות לכלל רכיבי היסוד העובדתי של העבירה.

בעבירה פלילית הדורשת יסוד נפשי של מודעות לקיום היסוד העובדתי של העבירה, ניתן לייחס לנאשם מחשבה פלילית שדי בה להרשעתו בעבירה, במציאות של "עצימת עיניים" מצדו שבה רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להן, אם נמנע מלבררם.

את מידת ההתאמה בין המגורים שהעמיד המעסיק לעובד הזר לאמות המידה הקבועות בתקנות הנ"ל בהיבט הפיזי ניתן לבחון באמצעות עריכת ביקורת במקום המגורים. עם זאת, יש להיזהר מהגעה למסקנה שלפיה לא עומד המעסיק באותן אמות מידה הקבועות בתקנות המתייחסות לתחזוקה לקויה של מבנה המגורים ורמת ניקיון נמוכה, על בסיס ביקורת בודדת. זאת, שכן יכולים להיות מצבים שבהם רמת הניקיון והתחזוקה בנקודת זמן מסוימת איננה משקפת את הניקיון של מבנה המגורים ומידת התחזוקה של המבנה באופן כללי; ואת הפעולות שנוקט המעסיק בשגרה למניעת מפגעי תברואה ולשמירה על רמת תחזוקה נאותה של המגורים.

בענייננו, הורשעה המערערת בעבירות של אי העמדת מגורים הולמים בעקבות ביקורת שנערכה במבנה שבו התאכסנו העובדים, שנוהל על ידי חברה, כאשר העובדים התגוררו בו מכוח התקשרות שבין המערערת למפעיל תמורת תשלום מצד המערערת למפעיל עבור כל חדר שהשכירה לטובת המגורים לעובדים הזרים שהעסיקה ועבור ניקיון ותחזוקת המבנה.

ההרשעה נעשתה על יסוד ביקורת בודדת שהחלה לאחר שכל העובדים שמתגוררים במבנה -מספר עשרות- מיום עבודה ועשו שימוש בשטחים הציבוריים שלו ובטרם יתאפשר למפעיל לפעול לניקיונו.
לפיכך, לא ניתן להגיע למסקנה שלפיה המגורים שהעמידה המערערת לרשות העובדים, אינם עומדים באמות המידה הקבועות בתקנות, במיוחד כשבידי המשיבה תוצאות של ביקורות רבות, שלא הוצגו.
בנסיבות אלו לא יכול היה ביה"ד קמא להגיע למסקנה שלפיה התקיים היסוד העובדתי לעבירה. היות שלא הוכח היסוד העובדתי לעבירה של אי העמדת מגורים הולמים בהתייחס למערערת, שאלת קיומו של היסוד הנפשי הנחוץ לצורך ייחוס העבירות למערערת איננה מתעוררת.

עם זאת, ביה"ד ציין כי במצב בו רכשה המערערת מהמפעיל את הזכות למגורים לעובדיה יחד עם שירותי אחזקה, המטילים על המפעיל את החובה לדאוג לתחזוקת המבנה ולניקיונו, ובהינתן כי עסקינן במפעיל סביר שהוכיח בפועל עמידה בתנאי הדין ובבחינתו על ידי המערערת (בתדירות שאינה עולה כדי עצימת עיניים), לא ניתן לייחס למערערת קיומו של יסוד נפשי של מודעות ליסודות העובדתיים של העבירה מכוח חזקת המודעות שלפיה, ככלל, אדם מודע למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי ונסיבותיה. לחילופין אף לא הוכחה עצימת עיניים מצידה. נוכח כל האמור המערערים זוכו מהעבירות שבהם הורשעו, וגזר הדין בוטל.

עפ (ארצי) 1349-04-15 בוני הארץ י.ק. בע"מ נ' מדינת ישראל ניתן על ידי אילן איטח, לאה גליקסמן, משה טוינה; ביום 11.3.19.



סגור לתגובות.

לראש העמוד