דיני עבודה - שבועון המשרד ליום 22 לספטמבר 2012

שלום,

במסגרת שבועון המשרד התייחסנו, בין היתר, להוראות חוק הגנת השכר, לניכויים מותרים ואסורים משכר עבודה ועוד.

כמו-כן, כמו כל שבוע סקרנו פסיקה עדכנית בתחום דיני עבודה.  שימו לב – לפסק דין של הארצי, אשר אישר הגשת תובענה ייצוגית כנגד חברת אבטחה, למרות שהחברה הינה צד להסכם קיבוצי בענף השמירה ולפי חוק תובענות ייצוגיות לא ניתן להגיש לכאורה כנגד מעביד כזה תובענה ייצוגית.

לאלו שנושא יחסי עובד מעביד מעניין אותם, שימו לב לשני פסקי דין חדשים  בנושא מהם עולה, שמעבר לבחינת קיומם של יחסי עבודה לפי המבחנים הטכניים, קיימת מגמה בפסיקה לבחון גם שיקולי מדיניות. במסגרת זו, נבחן האם מוצדק ונכון לקבוע במקרה הספציפי קיומם של יחסי עבודה לאור תכליתם של דיני העבודה.

כך למשל, אם נמצא, כי הקבלן העצמאי אינו נמנה על קבוצות המוחלשות הזקוק להגנת משפט העבודה וכי נשא הוא בסיכויי רווח והפסד ונהנה מתמורה גבוהה – ייזקף הדבר לחובתו בבואו של בית הדין לקבוע האם מתקיימים יחסי עבודה.

גמר חתימה טובה ושנה טובה,

משה וקרט, עו”ד

חומר שהעלינו לאתרנו בשבוע האחרון בתחום דיני עבודה

ניכויים מותרים ואסורים מהשכר

העלינו לאתרנו פוסט בנושא ניכויים אסורים ומותרים משכר עבודה. סעיף 25 לחוק הגנת השכר מונה שישה סוגים של ניכויים מותרים ספציפיים, ושני סוגי ניכויים אשר ההגדרה שלהם רחבה יותר, והם על כן אלו המעוררים בדרך כלל את השאלות המורכבות יותר, אשר אליהם בעיקר התייחסנו במסגרת פוסט זה.

טבלה המרכזת את כל הוראות חוק הגנת השכר

שכרהעלינו לאתרנו טבלה מרכזת של  עיקרי הוראות חוק הגנת השכר, ובכלל זאת הוראות הנוגעות לעיקול שכר, לתשלום שכר כולל, לתשלום פיצויי הלנה, להפחתת פיצויי הלנה, לניכויים לקופת גמל, לניכויים אסורים ומותרים על פי חוק, לחובה לנהל פנקס שכר ולהוציא לעובד תלוש שכר, להוראות החוק לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, לעונשים המווטלים על מעבידים, מנהלים ונושאי משרה המפרים את הוראות החוק וכן לאופן בו יש לערוך תלוש שכר בעקבות תיקון 24 לחוק הגנת השכר.

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בתחום דיני עבודה

תביעה יצוגית בענף האבטחה

אושרה הגשת תביעה ייצוגית בגין תוספת וותק בענף השמירה, הגם כי חברת האבטחה הינה צד להסכם קיבוצי, וזאת מן הטעם כי ההסתדרות לא פעלה משך שנים לאכיפת הוראות הסכם הקיבוצי הקיים בענף השמירה המעניק תוספת וותק, ומאחר שהחברה הצהירה כי היא לא שילמה תוספת זו ואין בכוונתה לשלמה.

בהוראת סעיף 10(3) לתוספת חוק תובענות ייצוגיות, הקים  המחוקק טענת הגנה המגבילה את השימוש בכלי התביעה הייצוגית בתובענה שעילתה במשפט העבודה תוך שקבע כך: “תביעה” – למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי

במקרים חריגים, בהם מוצא בית הדין שהתובענה הייצוגית לא תפגע בתכלית העומדת ביסוד הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לחוק ומשיקולי צדק, ניתן יהיה לשקול בחיוב אישור תובענה ייצוגית גם במקום עבודה מאורגן. מעסיק העושה שימוש בחריג שבפריט 10(3) כמעין הגנה או  חסינות בדיעבד מפני ניהולה של תובענה ייצוגית ייתפס כמי שמתנהל התנהלות חסרת תום לב המצדיקה שלא ליישם את החריג לגביו. 


המחסום הסטטוטורי שבסעיף 10(3) ) לא יקום בנסיבות בהן הוברר כי המעסיק העלה לראשונה בחוסר תום לב דבר קיומו של ההסכם הקיבוצי ותחולתו עליו, בעת הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית במטרה “להתחמק מעונשו של ההליך”; או במקרים בהם המעסיק לא הכחיש קיומו של ההסכם אך נמנע משך שנים רבות מלהחיל בפועל את ההסכם; או אם המעסיק לא יישם, הלכה למעשה, את הוראות ההסכם הספציפיות לעילת התובענה הייצוגית, גם אם יתר הוראות ההסכם יושמו הלכה למעשה; או כאשר המעסיק לא היה מודע כלל לקיומו של ההסכם; או כאשר המעסיק ביקש לחסות בצילו של הסכם קיבוצי, אליו הצטרף לאחר הגשת התביעה.

התביעות לתשלום תוספת ותק מעוגנת בהסכם הקיבוצי שהמעסיקות הנתבעות – חברת השמירה, צד לו; ותביעה זו הינה “עילה מתחום משפט העבודה האישי אשר לבית הדין האזורי יש סמכות לדון בה”. ככזו באה התביעה לתוספת ותק בדלת אמותיה של הוראת סעיף 10(1) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, וכפועל יוצא מכך, בגדר הוראות החוק גופו.

בתקופות הרלבנטיות לתביעה, חברות השמירה המעסיקות, לא שילמו לעובדים התובעים את תוספת הוותק, אף הודיעו כי אין בכוונתן לשלם תוספת זו לעובדיהן בעתיד לבוא. כל העת הזו, נקטה ההסתדרות במדיניות של “שב ואל תעשה” ונמנעה מלנקוט בפעול הקיבוצית למימוש זכותם של העובדים לתשלום תוספת ותק. וזאת, ולמרות היותה צד ישיר להסכם הקיבוצי מכוחו נתבעה אותה זכות.

בנסיבות חריגות אלה לא חלה המניעות הסטטוטורית בהוראת סעיף 10(3) על בקשותיהם של המערערים לאישור תביעותיהם כתובענה ייצוגית, בעילה של תשלום תוספת ותק, כפי שהיא מעוגנת בהסכם הקיבוצי הכללי משנת 1972 החל על חברות השמירה הנתבעות. אשר על כן, דין ערעוריהם של העובדים על החלטתו של בית הדין האזורי להתקבל.

עע (ארצי) 53083-10-10 אילן בוסקילה נ’סער בטחון בע”מ, ניתן על ידי נילי ארד, עמירם רבינוביץ, ורדה וירט ליבנה, נ.צ. ש’ צפריר, י’ בליזובסקי; ביום 3.9.12.

סקירות פסיקה של בתי הדין האזוריים בתחום דיני עבודה

יחסי עובד ומעביד

התקיימו יחסי עובד במעביד בין מתווכים לסוכנות תיווך במקרקעין שהועסקו אצלה כעצמאים.

המבחן הרווח והמקובל בפסיקה לקביעת מעמדו של מועסק כעובד או כקבלן עצמאי או כמשתתף חופשי הוא המבחן המעורב. המרכיב הדומיננטי במבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות ולו שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאל האם מבצע העבודה השתלב בעסקו של נותן העבודה. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו. מרכיבים נוספים במבחן המעורב: מבחן הקשר האישי, כפיפות ופיקוח, אספקת כלי עבודה, תלות כלכלית, אופן הצגת ההתקשרות בפני גורמים חיצוניים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי, בלעדיות הקשר,התמשכות הקשר, סדירות הקשר ורציפות.

במקרה דנן הוכח, כי פעילותם של התובעים הייתה דרושה לפעילות הרגילה של המשרד והם היו חלק מהמערך הארגוני של המשרד. לתובעים לא היה עסק עצמאי בתחום התיווך שנתן שירותים למשרד. התובעים השתלבו במסגרת המשרד, עבדו בכפיפות למנהלת הסוכנות על פי נהלי המשרד שהוכתבו על ידה ונאסר עליהם במפורש בהסכם לעסוק בתיווך שלא במסגרת המשרד בתקופת ההתקשרות. מבחני המשנה מחזקים אף הם את המסקנה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים במקרה זה. מעבר לכך, גם משיקולי מדיניות של הגמשת תכלית דיני העבודה, בנסיבות המקרה הנדון יש להכיר בתובעים כעובדים של הסוכנות. 

עא (ת”א) 9901/08 אילן  יששכר נ’ מירב לוי,  ניתן על ידי לאה גליקסמן, ביום 28.8.12.

יחסי עובד  מעביד – מוביל בעל משאית משלו לא הוכר כעובד

לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין המעסיקה לבין מוביל בעל משאית משלו, בין היתר לאחר שבית הדין בחן את התכלית מאחורי קביעת  קיומם של יחסי עבודה והאם מוצדק בנסיבות העניין להכיר בקיומם של יחסי עבודה.

הנטייה שהתגבשה בפסיקה היא שלא להכיר באדם המוביל במשאית בבעלותו כעובד, אלא כקבלן עצמאי. זאת, בעיקר שעה שעלה כי נסיבות ההתקשרות והבעלות במשאית מלמדות למעשה על נשיאה בסיכויים ובסיכונים של ניהול עסק ע”י בעל המשאית, בין היתר, נוכח העסקת עובדים ושליטה על ההוצאות השוטפות וההשקעות ההוניות.

כרקע למקרה מדובר על בעל משאית אשר שטח דירתו הוכרזה על ידי משרד השיכון והבינוי כשטח פינוי ובינוי ולאחר התייעצות עם עוד פינוי בינוי, בעל המשאית נאלץ להפסיד חלק מעבודתו היומית. מקרה אשר גרם להתעוררות השאלה- האם קיימים יחסי עובד מעביד בין השניים?

כן נפסק שעל מנת להשיב לשאלה האם שררו יחסי עובד ומעביד על בית הדין לשאול עצמו לצורך מה מבוקש להכיר ביחסים אלה והאם מוצדק בנסיבות הספציפיות להכיר בהם בהקשר לזכות ספציפית זו או אחרת. מכאן, שהפסיקה הציבה, לצד המבחנים הטכניים הנוגעים לקביעת המעמד, גם שיקולי מדיניות שאפשרו למעשה עריכת רזולוציה ברמה גבוהה יותר באשר להגדרת המעמד בנוגע לזכות בה עסקינן.

במקרה זה התקיימו בתובע סממנים מובהקים של בעל עסק עצמאי, השוללים את מעמדו כעובד, זאת, באופן המייתר דיון מורכב בשאלת האיזונים שבין השיקולים השונים. בנסיבות העניין אף לו קיבלנו את גרסת התובע לפיה הוא אכן ביצע את העבודה בעצמו תוך הסתייעות בלתי קבועה בעובדים, הרי שלא היה בכך כדי לשנות מהמסקנה לפיה לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד.

במקרה זה התמורה שקיבל התובע מלמדת על כך שהתובע לא נמנה על קבוצה מוחלשת הסובלת מכשל שוק שיש לתגמלה, כמו גם על כך שצורת ההתקשרות שבינו לבין הנתבעת לא נועדה להביא לעקיפה של נורמות השאובות מתחום משפט העבודה, אלא להשיא הן את רווחיו של התובע והן את רווחיה של הנתבעת.

תעא(ת”א) 8303/06 שמשון בליסה נ’ אמניר תעשיות מיחזור בע״מ, ניתן על ידי נטע רות, ביום 13.8.12. 



Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

לראש העמוד