תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ”ד-1964

תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ”ד-1964
חישוב השכר
כשאין הסכם קיבוצי השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, יהיה:(1)   בעד התקופה שלאחר ט”ז בטבת תשכ”ד (1 בינואר 1964) – שכרו האחרון של העובד;(2)   בעד יתרת התקופה – שכר העבודה הממוצע של העובד, בלי תוספת יוקר המחיה, כשהוא מחושב לכל התקופה שבעדה מגיעים הפיצויים, בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר הממוצע האמור בשיעור לפיו חושבה תוספת יוקר המחיה

א. ככלל, השכר שישמש בסיס לחישוב הפיצויים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, יהיה השכר האחרון.

סעיף זה לתקנות מבצע אף הוא אבחנה בין שתי תקופת לצורך חישוב הפיצויים. בעד התקופה שלאחר 1.1.64 ובעד יתרת התקופה (התקופה הקודמת).

בעד התקופה שלאחר יום 1.1.64 – יחושבו הפיצויים לפי שכרו האחרון של העובד. לגבי יתרת התקופה, נקבעה בתקנות שיטת חישוב הדומה לזו הנהוגה ברובם המכריע של ההסכמים בתעשיה, במלאכה ובחקלאות1.

כאשר היקף עבודתו של העובד משתנה, ויחד עמו השכר, חישוב פיצויי הפיטורים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכר העובד במהלך תקופת העבודה, במקרה כזה יהיה נכון לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שכרו הממוצע של העובד לאורך כל תקופת עבודתו.

בעניין סנונית הדגמות וקידום מכירות בע”מ2  נפסק בקשר לתקנה 4(1) לתקנות כי התקנות לא מבחינות לעניין השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים, בין “עובד במשכורת” ו”עובד בשכר”; ככלל מחושבים הפיצויים, גם לגבי “עובד בשכר”, לפי השכר האחרון.

כאשר היקף העבודה של העובד משתנה, ויחד עמו השכר, חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכר העובד במהלך תקופת העבודה. במקרה כזה יהיה זה נכון לחשב את הפיצויים לפי שכרו הממוצע ב- 12 חודשי העסקה האחרונים.

בחודש 6/17 שונתה הלכת סנונית הדגמות וקידום מכירות בע”מ2.    בעניין י.ב. שיא משאבים בע”מ4 שונתה ההלכה באשר לאופן חישוב הפיצויים לעובד שעתי שהיקף משרתו משתנה מחודש לחודש ונפסק כי לאחר בחינה חוזרת של הדברים דומה, כי במקרה של עובד שעתי המקבל שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש הדרך הנכונה לחשב את שכרו האחרון היא לפי או בהיקש מתקנה 7 לתקנות דווקא (ולא מתקנה 9 לתקנות).

בית הדין הארצי, הגיע למסקנה זו, לאחר שאימץ את העיקרון העולה מתקנה 7 לתקנות, שעניינו בחישוב השכר בהתאם לחלקיות המשרה של העובד. נקבע, שעיקרון זה ניתן ליישום גם לגבי עובד שעתי שהיקף משרתו לאורך כל תקופת עבודתו משתנה מדי חודש.

בכך כאמור שינה בית הדין הארצי לעבודה את ההלכה שנהגה עד לאותו מועד.

הנימוק העיקרי לשינוי ההלכה הוא בכך שלדידו של בית הדין יש ליצור איזון ולמנוע מצב שהעובד או המעסיק יקופחו. צוין כי שיטה זו מבטיחה שפיצויי הפיטורים יחושבו בצורה התואמת את היקפי ההעסקה של העובד ותמנע תוצאה שבמקרה מסוים עשויה לקפח את המעסיק ובמקרה אחר את העובד.

לפיכך, נפסק כי על מנת לקבוע את השכר הקובע לפיצויים של עובד שעתי שהיקף שכרו שונה מחודש לחודש יש לבחון את היקף המשרה הממוצע של המשיב בכל תקופת העסקתו.

בית הדין הוסיף כי במקרים הבאים תחול תקנה 9 לתקנות : 1. במקרה שבו היקף העבודה של העובד אינו משתנה, אך משתנה שכרו, למשל במקרה של קבלת עמלות.  2.  במקרה של עבודה קבלנית אמיתית שבה היקף שעות העבודה אינו משמש כנתון בקביעת השכר. במקרים אלה הממוצע מתייחס ל”שקלים” (שכר) שהתקבלו ב-12 החודשים האחרונים.

ב. יש לערוך חישוב ממוצע של השכר גם בחישוב פיצויים של עובד יומי ששכרו שולם על בסיס יומי, ככל שהועסק בהיקף משתנה.

מאוחר יותר בעניין מחמוד מוחמד5  בית הדין הארצי החיל את הלכת י.ב. שיא משאבים בע”מ4 גם על עובד יומי העובד בהיקף משתנה.

ג. מגמת התקנות היא כי חישוב הפיצויים יביא בחשבון שינויים בשכר במהלך תקופת העבודה.

בעניין סנונית הדגמות וקידום מכירות בע”מ2 נפסק כי המגמה הברורה של מחוקק המשנה, העולה בין היתר מתקנות אלה ומתקנות נוספות (ובמיוחד מתקנות 5, 6 ו-8), הינה כי חישוב פיצויי הפיטורים יביא בחשבון שינויים בשכר במהלך תקופת העבודה, בין בשל שינוי בהיקף (חלקיות) המשרה, בין בשל הפחתה או שינוי זמני, ובין משום שהשכר משולם באופן “קבלני”.

מראה מקום

  1. גולדברג – פינברג “אוגדן דיני עבודה” פרק 32 עמ’ 46
  2. דב”ע (ארצי) נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע”מ נ’ שולמית פרץ, 31.1.97
  3. דב”ע (ארצי) נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע”מ נ’ שולמית פרץ, 31.1.97
  4. ע”ע 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע”מ נ’  ADHENOM BERH TEAMI 4.6.17
  5. עע (ארצי) 2635-01-15‏ ‏מחמוד מוחמד נ’ אליהו שורי, 23.1.18
  6. ע”ע 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע”מ נ’  ADHENOM BERH TEAMI 4.6.17
  7. דב”ע (ארצי) נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע”מ נ’ שולמית פרץ, 31.1.97

לראש העמוד