תשלום פיצויים, הסדר פנסיה מיטיב וזכות קיזוז

המערערות זכאיות לפיצויי פיטורים שעה שהן נקלטו לעבודה אצל מזמין השירות באופן ישיר ובשל כך סיימו את עבודתן במשיבה, מכוח סעיף 11(א) סיפא לחוק פיצויי פיטורים נוכח קיומן של "נסיבות אחרות שאין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו". כן נקבע שהסדר הפנסיה שחל על העובדות במשיבות בחלק מתקופת העסקתן היה מיטיב ביחס לצו ההרחבה במשק בכל הקשור לתגמולים, לכן הסדר המיטיב בקשר להפקדות לתגמולים, בשילוב עם הוראות צו ההרחבה לפנסיית חובה בכל הנגע להפקדות לפיצויים, חלים במקום העבודה. כן בית הדין הארצי חזר על ההלכה שלא ניתן לקזז זכויות ששולמו ביתר ולפנים משורת הדין במהלך יחסי עבודה מזכויות אחרות שנתבעו בתגובה לתביעה שהוגשה על ידי העובד.

אין חולק כי על המשיבה חלים ההסכמים הקיבוציים בענף הניקיון, בכללם: הסכם 1979 והסכם 2013, שהורחבו בצווי הרחבה. ההסדר שבהסכם 2013 בנוגע לחילופי מעסיקים, חל רק מקום בו העובדים נקלטו אצל המעסיק הנכנס, קרי, קבלן ניקיון חדש, ולא מקום בו עובדי קבלן הניקיון הקודם נקלטו אצל מזמין השירות עצמו.

בית האבות אינו עונה על הגדרת "מעסיק נכנס". עם זאת, המערערות זכאיות לפיצויי פיטורים זכאות מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, הגם שאין לראות בנסיבות שנוצרו בעניינן של המערערות, כ"הרעה מוחשית בתנאי העבודה" אלא שיש לראות בהן כ"נסיבות אחרות" בהן אין לבקש מהן להישאר ב"מקום העבודה" (במשמעות של זהות המעסיק), באופן המזכה אותן בפיצויי פיטורים.

החלופה בדבר "הרעה מוחשית", פורשה בפסיקה כהרעה רצינית בתנאי ההעסקה, ברמה כזו עד אשר ביה"ד ייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד. בענייננו, אין הדבר כך.

עם זאת, ניתן להצדיק את רצונן של המערערות להמשיך לעבוד בבית האבות, תחת לעבור לעבוד במקום עבודה אחר בשרות המשיבה.

משמעות סיום ההתקשרות בין המשיבה לבית האבות, הינה כי המערערות ייאלצו להתנתק ממקום עבודה בו עבדו שנים ארוכות ואליו התרגלו.

החלטת המערערות להתפטר מהמשיבה נוכח סיום התקשרותה עם בית האבות, מובנת לאור העובדה כי המערערות אהבו את עבודתן בבית האבות.

משכך, יש לראות במצב זה כ"נסיבות אחרות" שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו בשירות המשיבה.

בהקשר זה, ניתן לראות בזיקת העובד למקום העבודה במובנו הפיסי, כמבססת בנסיבות מתאימות "נסיבות אחרות שביחסי עבודה. "מקום שעובד קבלן עובד במקום עבודה שנים רבות מבלי שנויד ממקום עבודה למשנהו באופן המבסס זיקה אמיתית למקום העבודה, במיוחד שעה שהעובד עבד באותו מקום עבודה עבור קבלן אחר, ניתן לראות בהתפטרות העובד על מנת להמשיך לעבוד במקום עבודתו הפיסי, תחת מעבר למקום עבודה פיסי אחר, כבאה בגדרן של נסיבות אחרות שביחסי עבודה.

המערערות לא נתנו התראה למשיבה אודות כוונתן להתפטר, קודם שעשו כן. אלא שחובה זו מסויגת. מקום בו אין ביכולתו או בכוונתו של המעסיק לפעול לתיקון "הנסיבות האחרות" תתייתר חובת מתן ההתראה. כך, גם בענייננו, שעה ש"הנסיבות האחרות", קרי, סיום ההתקשרות של המשיבה מול בית האבות, הייתה עובדה מוגמרת, שלא הייתה בשליטת המשיבה.

במצב זה, לא הייתה מוטלת על המערערות חובה ליתן למשיבה התראה טרם התפטרותן ממנה.

נוכח כל האמור, המערערות זכאיות לפיצויי פיטורים, שכן יש לראות בהתפטרותן מן המשיבה כהתפטרות בדין מפוטר לפי סעיף 11(א) סיפא.

כן נקבע הסכם 1979 הינו "הסדר מיטיב" כהגדרתו בצו פנסית חובה במשק, ומשכך חלה ההוראה לפיה ימשך הביטוח לפי ההסדר המיטיב, ובמקביל ההפקדה לפיצויי פיטורים תעשה לפי השיעור הקבוע בצו לפנסיית חובה ככל ששיעוריו עולים על אלו הקבועים בהסכם 1979.

עע (ארצי) 29196-11-17 אינה דוקטור נ' קלינור שירותים לישראל בע"מ ניתן על ידי סיגל דוידוב מוטולה, ורדה וירט ליבנה, אילן איטח, נ.צ.: י' רון, ד' בן חיים; ביום 25.3.19



סגור לתגובות.

לראש העמוד