למשיב היו, במערכת יחסיו מול החברה, שלושה כובעים: בעל מניות,  דירקטור ומנכ"ל, ובכובעו  האחרון התקיימו בנסיבות המקרה יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.  המנכ"ל הפר את חובת האמון שלו כלפי החברה כאשר פעל בניגוד עניינים תוך ניצול הזדמנות עסקית של החברה, לכן קיימה לחברה זכות לשלול ממנו תשלום פיצויים באופן מלא על פי חוק. כן נקבע שהוראה בהסכם שלפיה זכאי המשיב לפיצויי פיטורים אם יפרוש משירות החברה "בכל תנאי "אינה מתפרשת כמשתרעת על פרישה בנסיבות שבהן הפר העובד באופן מהותי ויסודי במסגרת תפקידו כמנכ"ל את חובות האמון הבסיסיות שלו כנושא משרה בחברה.

בחינת המערכת ההסכמית מעלה כי החברה ראתה במשיב מנהלים שלה לכל דבר ועניין.

אמנם, המשיב היה גם בעל מניות מרכזי בחברה, כך שיש להניח שהיה בידו מרחב בחירה בנוגע לתבנית העסקתו, אך אין בעובדה זו כדי להכריע, במיוחד משהחברה לא הציגה ראיות אודות הנסיבות האופפות את חתימת ההסכמים.

נוכח כל האמור, בדין נקבע כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, על יסוד העולה ממערכת ההסכמים ונוסחם כמו גם התנהלות הצדדים בפועל, ובדין נפסק שהתובענה מצויה בסמכותו העניינית של ביה"ד לעבודה.

בחינת הזכאות לפיצוי פיטורים מכוח הסכם ההעסקה וכן מכוח הדין תיעשה לאור קביעותיו העובדתיות של בימ"ש המחוזי שדן בעניינם של הצדדים, אשר אותן יש לנייד להליך דנן מכוח דוקטרינת השתק הפלוגתא

המשיב הפר באופן חמור וביודעין את חובת האמון המוגברת החלה עליו, מתוקף יחסי העבודה בכללותם והיותו נושא משרה בכיר בחברה. הוא הפר את חובת האמון שלו כלפי החברה כאשר פעל בניגוד עניינים ומבלי שקיבל את אישור החברה להעברת הייצור לרומניה באמצעות חברה בה היה לו ענין אישי, תוך ניצול הזדמנות עסקית של החברה. מדובר בהפרה בוטה של החובות המוטלות עליו כמנכ"ל החברה, כאשר הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מהפרה זו נאמד במאות אלפי שקלים, שאותם חויב המשיב להשיב לחברה. מדובר במעשים המצויים בגבול העליון של החומרה.

במסגרת השיקולים לקולא, מצויה תקופת ההעסקה הארוכה יחסית בת כ-16 שנים, והעובדה שבמרבית התקופה לא הוכח כי נפל דופי בפעולותיו. באיזון הכולל, ובשים לב לחומרתם היתרה של המעשים, העובדה שאלה בוצעו לאורך זמן ואין מדובר במעידה חד פעמית, נמצא כי הכף נוטה לצד החומרה, ולכן יש לשלול את פיצוי הפיטורים במלואם.

אשר לפן החוזי, במוקדו מצוי הסכם ההעסקה ובו התניה המאפשרת למשיב לקבל את פיצויי הפיטורים "בכל תנאי", ביה"ד בחן את התניה במישור הלשוני, וכן במישור התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של ההסכם, וקבע כי ההוראה בהסכם שלפיה זכאי המשיב לפיצויי פיטורים אם יפרוש משירות החברה "בכל תנאי "אינה מתפרשת כמשתרעת על פרישה בנסיבות שבהן הפר העובד באופן מהותי ויסודי במסגרת תפקידו כמנכ"ל את חובות האמון הבסיסיות שלו כנושא משרה בחברה.

עע (ארצי) 30448-10-18 מכנו – דין בע"מ נ' עופר יעקובי  ניתן על ידי סיגל דוידוב-מוטולה, חני אופק גנדלר, אילן סופר, נ.צ.: י' דורון, ע' ליפשיץ; ביום 14.7.19.

 

 

 


לראש העמוד