זכויות בסיום יחסי עבודה

פיצויי פיטורים

סיום יחסי עבודה הינו פעמים רבות, פרידה מכובדת, תחילתה של דרך חדשה לעובד ורענון השורות למעביד.

ואולם לצד אלו, מעורר לעיתים אקט סיום הקשר, סוגיות ואף מחלוקות, עליהן חולשת מערכת מורכבת של דינים והוראות.

פיצויי פיטורים הינם כמובן סוגיה מרכזית בהקשר זה. זכות זו מוסדרת באמצעות חוק פיצויי פיטורים. החוק מסדיר בראש ובראשונה את התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים.

לצד נקודת המוצא לפיה הזכות ניתנת בעת פיטורים ולא בעת התפטרות, מסדיר החוק חריגים דוגמת זכאות לפיצויי פיטורים במקרה של הרעה מוחשית בתנאי עבודה, או דוגמת זכאות לקבלת פיצויי פיטורים כאשר ביחסים שבין הצדדים חלה הוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

בנוסף על הכללים בעניין הזכאות לפיצויי פיטורים מסדיר החוק את דרך חישובם, את הנסיבות בהן ניתן לשלול פיצויי פיטורים ועוד.

פיטורים כדין

לצד החובה לשלם פיצויים במקרה של פיטורים, קיימת חובה על המעביד לפטר את העובד על פי דין.

למעביד ישנה זכות לפטר את עובדו ובלבד  שהפיטורים אינם מוגבלים בחוק, או בהסכם, נעשים בתום לב ועל בסיס סיבה מספקת.

בנוסף קיימת חובה על המעביד לערוך שימוע טרם הפיטורים.

שימוע לעובד הינה דרישה שבדין הנוגעת לדרך סיום יחסי עובד מעביד.

 חובת שימוע לעובד הפכה בשנים האחרונות לתנאי בלעדיו לא יכול מעביד לבצע פיטורים כדין.

חובת שימוע לעובד פותחה על ידי בתי לעבודה מתוך תפיסה, כי מקום העבודה מהווה לעובד לא רק מקור פרנסה אלא גם מרכז חיים, חלק בלתי נפרד מהגשמתו העצמית ומכבודו.

הפרת חובת השימוע לצד פגמים אחרים בהליך סיום יחסי העבודה עשויה להוות בסיס לפניה של העובד לבתי הדין לעבודה, בדרישה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין מעבר לפיצויי פיטורים ואף בדרישה לאכיפת יחסי עבודה.

סוגיות נוספות

 סוגיות נוספות על פיטורים כדין ופיצויי פיטורים, הכרוכות באופן מובהק בסיום הקשר בין המעביד לעובד הינן הדרישות למתן הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה יחסיים,  הליכים משמעתיים, הסכמי והסדרי פרישה, פיטורי צמצום והתייעלות; הסכמי והסדרי אי תחרות ושמירת סודיות, כתב ויתור  וסילוק, יעוד ועוד.


לראש העמוד