כניסת מנויים
ייעוץ ראשוני

שירות המדינה משמעת

משה וקרט
משה וקרט, עו”ד דיני עבודה
3 May 2020

בג”ץ דן בפרשנות סעיף 34(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ”ג-1963, ופסק כי אמצעי משמעת של העברה ללא הגבלה מהתפקיד משמעה העברה לצמיתות, וכי קיימת מעין חזקה לפיה עובד המועבר מתפקידו לזמן מוגבל, זכאי לחזור לתפקידו בתום תקופת ההעברה, כל עוד ביה”ד המשמעתי לא קבע אחרת. בג”ץ הסתייג מקביעה כי חוזה הבכירים בו הועסק עובד שהועבר מתפקידו ממשיך לעמוד בתוקפו בתקופת ההעברה, אך לא קבע מסמרות בעניין.

במוקד העתירה מחלוקת פרשנית ביחס לאמצעי המשמעת מסוג העברה מתפקיד הקבוע בסעיף 34(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ”ג-1963 (להלן: החוק), המסמיך את ביה”ד למשמעת של עובדי המדינה להטיל על עובד שהורשע בדין משמעתי, אמצעי משמעת מסוג העברה מתפקיד.

נפסק כי סעיף 34(6) לחוק, עניינו העברת עובד למשרה אחרת או למקום עבודה אחר במשרדו, בהגבלת זמן או ללא הגבלה והוא כולל שתי אפשרויות: העברה מוגבלת בזמן, והעברה ללא הגבלת זמן.

מחלוקת נסבה על האופן בו יש לפרש וליישם את האמצעי של העברה מוגבלת בזמן – האם יש לראותו כאמצעי המנתק את העובד לאלתר מהתפקיד שביצע, כשבסוף תקופת ההעברה העובר רשאי לחזור לתפקיד ממנו הועבר, לאחר שימצא על ידי המעסיק כמתאים, או שמא החזרה לתפקיד היא “אוטומטית”, בתום תקופת ההעברה.

בהינתן לשון הסעיף, ההיסטוריה החקיקתית ומכלול השיקולים עדיפה פרשנות המקנה לביה”ד למשמעת סמכות רחבה, המאפשרת לו לבחור בין שלוש חלופות: העברת העובד מתפקידו לתקופה קצובה, כאשר בתום התקופה עומדת לעובד הזכות לחזור לתפקידו; העברת העובד מתפקידו לתקופה קצובה, כאשר ביה”ד מותיר למעביד את שיקול הדעת אם להחזירו בתום התקופה; העברת העובד מתפקידו לצמיתות, באופן שאינו מאפשר כלל חזרה לתפקיד.

כל עוד לא נאמר אחרת בפסק הדין המשמעתי, קיימת מעין חזקה לטובת העובד המורשע, כי העברה שנקצבה תקופתה היא העברה מהסוג הראשון, דהיינו העברה עם זכות “אוטומטית” לחזרה בתום התקופה לתפקיד ממנו הועבר.

ודוק: אין מדובר בחזקה חלוטה. בהעדר התייחסות מפורשת של ביה”ד למשמעת לשאלה אם מדובר בהחזרה אוטומטית או בהחזרה התלויה בשיקול דעת המעביד יש לבחון ולפרש את פסק הדין ולנסות להסיק ממנו למה התכוון ביה”ד, ובמקרה של ספק, קמה חזקה לטובת העובד כי הוא זכאי לחזור לתפקידו בתום תקופת ההעברה. אחת האינדיקציות המרכזיות לפרשנות כוונת ביה”ד היא משך תקופת ההעברה מהתפקיד: ככל שהיא ארוכה יותר, ניטה למסקנה כי ביה”ד למשמעת התכוון להעברה קבועה מתפקיד, ללא זכות חזרה אוטומטית בתום התקופה (חזרה הנתונה לשיקול דעת המעסיק); ככל שהיא קצרה יותר, ההנחה היא שהכוונה הייתה לשמור את התפקיד לעובד.

אשר למשיב, כאמור עדיפה הפרשנות לפיה המשמעות הרגילה של העברה בהגבלת זמן היא שבתום תקופת ההגבלה לעובד יש זכות לחזור לתפקיד ממנו הועבר, אלא אם נקבע אחרת, במפורש או מכללא, בפסק הדין של ביה”ד למשמעת. מאחר שבמקרה זה נקבע כי היה מקום אף לפטר את המשיב, ובהינתן תקופת העברה של שנתיים ופסילה לתקופה של שנתיים, יש בכך כדי לסתור את החזקה לפיה בתום העברה מוגבלת בזמן העובד זכאי לחזור לתפקידו.

לסיכום, העברה ללא הגבלת זמן משמעה העברה לצמיתות; קיימת מעין חזקה לפיה עובד המועבר מתפקידו לזמן מוגבל, זכאי לחזור לתפקידו בתום תקופת ההעברה, כל עוד ביה”ד המשמעתי לא קבע אחרת, ולא ניתן לפרש מגזר הדין את כוונת ביה”ד בעניין זה; ראוי שבעת גזירת הדין, מקום בו ביה”ד משית על העובד אמצעי משמעת מסוג העברה מתפקיד, יישקלו ההשלכות הנובעות מאמצעי זה, לרבות שאלת החזרה לתפקיד בתום תקופת ההעברה וההיתכנות המעשית לכך. אין בכך כדי למנוע מביה”ד לקבוע במקרים מתאימים כי העובד לא יחזור לתפקיד בתום תקופת ההעברה “אוטומטית” אלא כתלות בשיקול דעת המעסיק, אך הדבר ראוי שיקבע במפורש; אין בפסיקה זו כדי להשליך על מקרי העבר, והדברים נאמרים במבט צופה פני עתיד ועל מנת להעמיד הלכה על מכונה.

בגץ 7228/19 מדינת ישראל נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (עליון; י’ עמית, י’ וילנר, ע’ גרוסקופף; ניתן ביום 23.4.20.

לייעוץ ראשוני השאירו פרטים ונחזור אליכם תוך 24 שעות



phone חייגו עכשיו login כניסת מנויים envelope ייעוץ ראשוני