פנסייה

מפנסיית הנכות שאמורה הייתה להשתלם למערער מקרן הפנסיה הראל יש לקזז את הגמלה המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי , כשבכל מקרה לא יפחת שיעור התשלומים מהקרן מ-30% מפנסיית הנכות וכי סך כל התגמולים שהתובע זכאי להם לא יעלה על 100% מהשכר הקובע.

פנסיה

פנסיה

נפסק ביטוח פנסיוני של אדם מפני פגיעה בכושר העבודה עקב תאונת עבודה עשוי להיות מורכב ממספר רבדים: האחד – ממלכתי ובו מצוי חוק הביטוח הלאומי, הכולל בין היתר תשלום קצבאות או מענק למי שכושרו לעבוד נפגע עקב תאונת עבודה.

בענייננו, מכוח חוק הביטוח הלאומי, עומד ביחס למערער אשר נכותו בשיעור 100%, בשיעור של 75% מהשכר הקובע המבוטח בחוק.

השני – פנסיה תעסוקתית: רובד זה כולל מכשירים פנסיונים שונים לאובדן כושר עבודה (ביטוח נכות).

במקרה זה הוסכם כי יש לראות את המערער כאילו היה מבוטח בביטוח פנסיוני מקיף בקרן הראל, ועל זכאותו ממקור זה חולשות הוראות תקנון הראל פנסיה משנת 2009.

לפי התקנון, המערער, בהיותו עמית נכה 100% שאינו סיעודי, זכאי מקרן הפנסיה לקצבת נכות העומדת על 75% מהשכר הקובע לפנסיית נכות.

לצד זאת, בתקנון מצויה הוראה למקרה בו הנכות היא תוצאה של תאונת עבודה לפיה קרן הפנסיה מנכה מפנסיית הנכות את הסכומים המשולמים לנכה מהמוסד, ואולם הניכוי אינו מלא, אלא נותרת לנכה גמלה מינימלית של 30% מהשכר הקובע לפנסיית נכות לה הוא זכאי מהקרן.

הרובד השלישי – הרחבות מסחריות ביטוחית – ביטוח פרט, בו מצויים ביטוחי פרט, הנעשים באופן וולנטרי, ואשר עליהם חלים הוראות חוק חוזה הביטוח.

במוקד הערעור מצויה השלכתה של הטבה ביטוחית המופיעה בחוברת פירוט הכיסויים שניתנו לחברי הסתדרות המורים (להלן: חוברת הכיסויים) בדבר ביטול הקיזוז של קצבת הנכות מהמוסד, מפנסיית הנכות.

גדר המחלוקת היא בשאלה האם הביטול מלא ובלתי מוגבל, כעמדת המערער, או מוגבל כך שהצטברות התשלומים היא עד לתקרה של 100% מהשכר המבוטח, כעמדת המדינה.

ביה"ד פסק כי, בנסיבות הענין – אופי תשלום פנסיית הנכות מקרן הפנסיה בגין אובדן כושר עבודה שהיא מסוג שיפוי (ולא פיצוי), עמימות לשונה של חוברת הכיסויים בה נכללה ההטבה הביטוחית, עמדת הרשות המאסדרת היא רשות שוק ההון, הימנעות המערער מהעדת נציגי הסתדרות המורים שהיא הצד לעריכת ההסדר הביטוחי – יש להעדיף את פרשנות המדינה.

ביה"ד לא מצא עיגון נורמטיבי לפרשנות של המערער, המביאה לכך שהוראה שהיא שיפוי במהותה תביא לתשלום העולה על גובה הנזק, בנגוד לעמדת הרשות המאסדרת.

לפיכך, נקבע כי פנסיית נכות תעסוקתית מקרן פנסיה שהיא מסוג שיפוי, אינה יכולה להצטבר במלואה לגמלת המוסד בגין אובדן כושר עבודה, כך שהסכום הכולל המשולם מהן יחדיו יעלה על מלוא הנזק, וצבר ההכנסות יקבל הלכה למעשה אפקט של פיצוי ויישחק את אופי פנסיית הנכות מקרן הפנסיה כשיפוי.

לא נמצא מקום להתערב בעמדת הגוף המאסדר, לפיה היות ועסקינן בביטוח מסוג שיפוי אין מקום לאפשר צבירת מקורות שיפוי כך שהתשלום הכולל יעלה על השכר הקובע, המושתתת על שיקולי מדיניות חברתית כלכלית, ובבסיסה מצוי התמריץ לעידוד ההשתלבות בשוק העבודה לאחר הפגיעה.

העמדה הפרשנית האמורה מקבלת משנה תוקף שעה שנדרשת הכרעה אם תשלום מסוג שיפוי יכול להצטבר למקורות תשלום אחרים, כך שסך המקורות יעלה על גובה הנזק, תוך שחיקת מהות התשלום כשיפוי, נוכח כך שבמצב הדברים הרגיל סכום מקורות שיפוי אינו עולה על היקף הנזק וסטייה ממנו מצריכה תשתית ראייתית הולמת, ואין מקום להסיקה מכללא ובאופן אגבי, וכי במקרה זה לא הונחה תשתית המלמדת על רצון הצדדים לסטות ממצב הדברים הרגיל, לפיו צבר תשלומים שלפחות אחד מהם מסוג שיפוי יכול לעלות על היקף הנזק שנגרם בפועל.

לאור כל האמור נפסק כי להוראה בדבר ביטול הקיזוז כאמור בחוברת הכיסויים, יש ליתן משמעות מוגבלת, לפיה שיעור פנסיית הנכות של המערער בצירוף הסכומים המשולמים לו מהמוסד אינם יכולים להיות גבוהים מ-100% מהשכר הקובע.

עע (ארצי) 21605-12-17 שמואל אבגי נ' מדינת ישראל- משרד החינוך והתרבות ניתן ביום 19.6.19.

 


לראש העמוד