פנסיה תקציבית בשירות הציבורי

חרף העובדה שביטוח העובדות בהסדרי ביטוח מנהלים החל מחודש 8/1997 עמד בניגוד להוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, ניתן לראותן כ"עובד קיים" כאמור בהסכם המעבר לפנסיה צוברת במגזר הציבורי שאינו נמנה עם מעגל הזכאים לפנסיה תקציבית.

הסכם המעבר לפנסיה צוברת מים 1.11.01 מבחין בין 3 סוגי עובדים: "עובד קבוע" המועסק ברשות במועד הקובע, ש"יבוטח" בפנסיה תקציבית; "עובד קיים" עובד המועסק ברשות במועד הקובע, שבמועד הקובע מבוטח בפנסיה צוברת, וימשיך להיות מבוטח בה; "עובד חדש" שייקלט לאחר כניסת הסכם המעבר לתוקף ויבוטח בפנסיה צוברת.

מהוראות הסכמים אלה עולה כי על הוועדה, כמעסיקה, הוטלה חובה מכח סעיף 79 לחוקת העבודה להחיל על עובדיה "בעניין פנסיה לעת זקנה, לנכות, לאלמנה, וכיו"ב" את הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) ולשלם להם פנסיה תקציבית לעת פרישה.

עם זאת, סעיף 80 לחוקת העבודה אִפשר לוועדה לצרף את עובדיה לפנסיה צוברת. עם כניסת הסכם המעבר לתוקף, ברירת המחדל ביחס לעובדים שהועסקו ב"מועד הקובע"הייתה מסלול הפנסיה התקציבית, אלא אם כן זכויותיו היו מבוטחות במועד הקובע ב"הסדר פנסיה צוברת".

המחלוקת היא האם יש לסווג את המערערות כ"עובד קבוע" ואזי הן נמנות עם העובדים הזכאים לפנסיה תקציבית, או שמא יש לסווגן כ"עובד קיים" המבוטח בהסדר של פנסיה צוברת באמצעות פוליסות ביטוח מנהלים.

ביה"ד קמא צדק בקביעה לפיה גם הסדרי ביטוח מנהלים שאינם מהווים "פנסיה צוברת" כמשמעה בסעיף 80 לחוקת העבודה עשויים להיות "הסדר פנסיה צוברת" כמשמעו בהסכם המעבר, ובקביעה לפיה בנסיבות העניין יש לראות בכל אחת מהמערערות "עובד קיים" שבוטח במועד הקובע בהסדר פנסיה צוברת.

תכלית הסכם המעבר היא המעבר לפנסיה צוברת, על רקע החוב הציבורי הלא ממומן והחבויות האקטואריות אדירות הממדים שנגרמו בשל הפנסיה התקציבית, כאשר הפנסיה הצוברת מפחיתה עלויות אלה ומאפשרת השקעת כספים בשוק ההון.

כפועל יוצא מכך נקבע עיקרון "שיקוף תמונת המצב הקיימת", כך שעובד שצורף למסלול הפנסיה התקציבית ימשיך להימנות עם המבוטחים בפנסיה תקציבית ("עובד קבוע" ) ועובד שבוטח בהסדרי פנסיה צוברת ("עובד קיים") ימשיך בביטוחו בהסדרים אלה.

לצד העובדים שהיו מבוטחים בפנסיה תקציבית ובפנסיה צוברת, היו במועד הקובע גם עובדים שלא צורפו, מחמת טעויות, להסדרי ביטוח פנסיוני. עובדים שבוטחו בהסדרי ביטוח פנסיוני שאינם מהווים "הסדר פנסיה צוברת" כמשמעות המונח בהסכם המעבר, סווגו בהסכם המעבר כ"עובד קבוע" ואף הם זכאים להימנות עם מעגל הנהנים מפנסיה תקציבית.

לכאורה, קביעת הפנסיה התקציבית כהסדר השיורי לעובדים אלה, אינה עולה בקנה אחד עם הכוונה לצמצם את מעגל המבוטחים בפנסיה תקציבית, אך העיקרון של שיקוף תמונת המצב הקיימת הוחל על עובדים שברשותם הסדר פנסיוני חלופי במתכונת ההסדר הפנסיוני שהוחל על העובדים החדשים בשירות המדינה, ואילו עובדים ללא הסדר כלל או עם הסדר נחוּת סווגו כ"עובדים קבועים" הזכאים לפנסיה תקציבית.

עד לחתימת הסכם המעבר, המונח "פנסיה צוברת" יוּחד לפנסיה באמצעות קרן פנסיה בלבד, אך בהסכם המעבר נעשה במונח שימוש רחב יותר. לצד החלתו על קרנות פנסיה "קופת גמל לקצבה שאינה קופת ביטוח" הוא הוחל אף על מבוטח פעיל בפוליסות קצבה ("קופת גמל לקצבה שהינה קופת ביטוח"). עם זאת, פוליסות הוניות וקופות גמל לחיסכון כגון "תעוז" לה הועברו תשלומים בגין המערערות בתקופה השניה אינן מהוות "פנסיה צוברת" כמשמעה בהסכם המעבר.

מהאמור עולה כי, הוראות הסכם המעבר קובעות במפורש כי עובד שבוטח עובר למועד הקובע בקרן פנסיה או בפוליסת קצבה הוא "עובד קיים" שימשיך להיות מבוטח ב"הסדר פנסיה צוברת".

מנגד עובד שלא בוטח כלל עובר למועד הקובע או בוטח בפוליסה הונית או בקופת גמל לחיסכון הוא "עובד קבוע" הנמנה עם הזכאים לפנסיה תקציבית.

כפי שנפסק בעניין מודיעין, יראו עובד המבוטח ב"הסדר פנסיה צוברת" כ"עובד קיים" גם אם צירופו לפנסיה הצוברת לא עלה מלכתחילה בקנה אחד עם הוראות חוקת העבודה.

מכאן, שחרף העובדה שביטוח המערערות בהסדרי ביטוח מנהלים החל מחודש 8/1997 עמד בניגוד להוראות חוקת העבודה, ניתן לראותן כ"עובד קיים" שאינו נמנה עם מעגל הזכאים לפנסיה תקציבית, אם המערערות היו במועד הקובע מבוטחות פעילות בפוליסות קצבה.

בנסיבות העניין לא הוכח כי פוליסות ביטוח המנהלים של המערערות הן פוליסות הוניות, ולפיכך לא נסתרה הקביעה בפסק הדין קמא כי ערב חתימת הסכם המעבר היו המערערות מבוטחות פעילות בפוליסות קצבה, שהן "קופת גמל לקצבה כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד-1964 שהינה קופת ביטוח (ביטוח מנהלים)" המסווגת בהסכם המעבר כ"הסדר פנסיה צוברת.

נוכח האמור, כל אחת מהמערערות היא "מבוטח קיים" בהתאם להסכם המעבר, שאינו נמנה עם הזכאים לפנסיה תקציבית, ובדין נדחתה תביעתן.

הערעור בנוגע להכללת רכיב גמול שעות נוספות בשכר הקובע לקצבה בגין התקופה השנייה, לגביה המערערות זכאיות לפנסיה תקציבית, נדחה, על יסוד קביעתו העובדתית של ביה"ד קמא לפיה לא הוכח כי מדובר בתוספת פיקטיבית המהווה חלק בלתי נפרד משכרן של המערערות.

עע (ארצי) 20849-02-17 מרים שקד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "מצפה אפק" ניתן על ידי אילן איטח, סיגל דוידוב מוטולה, רועי פוליאק, נ.צ.: מ' בירון בן גרא, ג' צימרמן; ביום 11.3.19.



סגור לתגובות.

לראש העמוד