סעיף 8 (2) לחוק ותקנה 12(ב) לתקנות – התפטרות לרגל העתקת מגורים לישוב חקלאי או ספר

8. לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו –
2) לישוב חקלאי – מישוב שאינו חקלאי, או לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת; לענין פסקה זו "ישוב חקלאי" או "ישוב באזור פיתוח" – ישוב שנמנה עם סוגי ישובים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת כישובים חקלאיים או ישובים באזור פיתוח, הכל לפי הענין; »

תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות")
(ב) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (2) לסעיף 8 לחוק, אם העובד גר לפחות 6 חדשים בישוב חקלאי או בישוב באזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו. »
בתקנת משנה זו –"ישוב חקלאי" – קיבוץ, מושב, או ישוב שמרבית תושביו הם חקלאים;
"ישוב באזור פיתוח" – אחד הישובים: אופקים, אילת, בית-שאן, בית-שמש, דימונה, חצור, ירוחם, כרמיאל, מגדל-העמק, מדרשת שדה בוקר, מצפה-רמון, מעלות-תרשיחה, נתיבות, נצרת-עילית, ערד, צפת, קרית-גת, קרית-מלאכי, קרית-שמונה, שדרות, שלומי, יקנעם-עלית, עכו, טבריה, עפולה, גילון, עצמון, יודפת, יעד, קורנית, שכניה, מורשת, מנוף, מרכז ספיר, יבנאל, כפר-ורדים, הילה, מתת, אדר, עמקה, חרשים, כמון, מכמנים, ורד הגליל, ארשת, עדי, הררית, פרחי אביב, צורית, טל אל, כליל, קציר, מנחמיה, מטולה, מגדל, רמת ישי, ראש פינה, כנרת (המושבה), כפר תבור, יסוד המעלה, מסד, מצפה נטופה, חיספין, אשחר, הר חלוץ, יובלים, מעלה צביה, רקפת, חורפיש, מצפה הושעיה, גבעת אלה, גבעת אבני, אלון הגליל, אבטליון, שורשים.

תמצית הכללים הנוגעים לסעיף 8 (2) לחוק ולתקנה 12(ב) לתקנות

  1. הזכאות לפיצויי פיטורים לרגל מעבר ליישוב חקלאי או ליישוב באזור פיתוח נוצרת אם התמלאו שני תנאים מצטברים: 1. ההתפטרות באה עקב כוונה להתיישב ביישוב חקלאי או באזור פיתוח; 2. העובד הוכיח כי גר באותו ישוב שישה חודשים לפחות.
  2. סעיף 8(2) לחוק אין עניינו במניע להעתיק את מקום המגורים אלא בסיבה להתפטרות מהעבודה.
  3. הקובע הוא האם עצם העתקת המגורים השפיעה על יכולתו של העובד, כך שלא יהא סביר לדרוש מהעובד כי ימשיך לעבוד במקום שעבד.
  4. זכאות לפיצויים מכוח סעיף 8(2) לחוק קמה רק בעת מעבר לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, או מישוב לא חקלאי לישוב חקלאי.
  5. העובדה שהמעבר לאזור פיתוח נבע מצרכי פרנסה, אינו שולל את הזכות לפיצויי פיטורים ודי להראות כי המעבר לאזור הפיתוח לא אפשר לעובד להמשיך ולעבוד במקום העבודה הקודם.
  6. יישוב חקלאי הוא ישוב בו מרבית התושבים הם חקלאים העובדים בחקלאות ולא רק בעלים של משק חקלאי.
  7. יישום ההלכות בפסדי דין של בתי הדין האזוריים:
    1. מעבר לאזור פיתוח בכדי להתפטר ולזכות בפיצויי הפיטורים, איננו מתיישב עם מטרת החוק לעודד התיישבות, ואינו מצדיק את הפגיעה באינטרס המעסיק.
    2. די במגורים של שישה חודשים בישוב החקלאי או באזור הפיתוח כדי שתקום זכאות לפיצויים מכוח הסעיף וגם אם העובד חזר לאחר השישה חודשים למקום מגוריו הקודם קמה לו זכאות לתשלום פיצוים.
    3. עובדת שהעתיקה מקום מגוריה מאופקים לשלומי לא קיבלה פיצויי פיצויים, משום שהיא העתיקה מקום מגוריה מישוב בפיתוח ליישוב פיתוח.
    4. מושב שיתופי אליו העתיקה העובדת מקום מגוריה הינו ישוב חקלאי וכן הוכח על ידי העובדת כי ההתפטרות באה עקב העתקת מקום מגורים.
    5. אין די באישור ראש המועצה להוכיח מעמדו של ישוב כישוב חקלאי.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים ולתקנות 12(ב)

א. הזכאות לפיצויי פיטורים לרגל מעבר ליישוב חקלאי או ליישוב באזור פיתוח נוצרת אם התמלאו שניים אלה: ההתפטרות באה עקב כוונה להתיישב ביישוב חקלאי או באזור פיתוח; 2. העובד הוכיח כי גר באותו ישוב שישה חודשים לפחות.

מדובר בתנאים מצטברים שחייבים  להתקיים כדי להקים הזכאות להתפטר בדין מפוטר.

ב. סעיף 8(2) לחוק אין עניינו במניע להעתיק את מקום המגורים אלא בסיבה להתפטרות מהעבודה.

בעניין שויקי1 קבע בית הדין הארצי כי לא במניע להעתיק את מקום המגורים מדובר בסעיף זה לחוק, אלא בסיבה להתפטרות מהעבודה.

על מנת שיקומו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים מכח סעיף 8(2) לחוק, צריך שיווצר מצב אשר בו העתקת המגורים –  בין שהמניע להעתקה הוא כורח של חיי משפחה ובין שהוא היענות למשימה התיישבותית שהמדינה מעוניינת בה – הביא לכך שהעובד לא יכול להמשיך בעבודתו הקודמת.

ג. הקובע הוא האם עצם העתקת המגורים השפיע על יכולתו של העובד, כך שלא יהא סביר לדרוש מהעובד כי ימשיך לעבוד במקום שעבד.

בעניין יהודה סדן2 נפסק ע"י בית הדין הארצי כי שימוש המחוקק במילה "עקב" ברישת סעיף 8 לחוק מלמד כי תנאי מקדמי להפעלת הסעיף הינו כי העובד התפטר עקב העתקת מקום המגורים. מטרת החוק היתה לעודד את המעוניינים לעבור לאזור פיתוח על ידי הבטחת פיצויי פיטורים באופן שלא יימנע מהם מלעבור לאזור פיתוח מתוך חשש של הפסד הפיצויים.

בית הדין הארצי לעבודה הטעים כי: "הקובע הוא אם עצם העתקת המגורים השפיעה על יכולתו של העובד להמשיך ולעבוד בעבודה הקודמת. לו היה בכוונת המחוקק לחייב מעביד בתשלום בכל מקרה של העתקת מקום המגורים לאזור פיתוח, אף אם אין בכך שום השלכה על המשך עבודתו אצל המעביד, היה משמיט את המילה 'עקב'".

כך, כאמור, גם בעניין משה שוויקי שלעיל3 בית הדין הארצי פסק כי על מנת שיקוימו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים מכח סעיף 8(2), צריך שיווצר מצב אשר בו העתקת המגורים מביאה לכך שהעובד אינו יכול להמשיך בעבודתו הקודמת.

עם זאת, נפסק שאין המדובר באי-יכולת אבסולוטית להמשיך בעבודה, אלא שבמצב שנוצר אין זה סביר לדרוש מהעובד כי ימשיך לעבוד במקום שעבד, למרות העתקת המגורים למקום אחר.

בית הדין הטעים כי שיקול רלבנטי ולגיטימי להתפטר עקב העתקת מקום מגורים יכול ויהיה הצורך לנסוע מרחק רב וכן כי מיקומו של מקום העבודה החדש יכול וישקול לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים, אם מתברר שהמקום החדש סמוך ממש למקום העבודה הקודם, או מרוחק יותר, או בעל גישה נוחה פחות מאשר מקום העבודה הקודם, וזאת להבדיל מהתפטרות מטעם אחר, שבאה במקביל – וללא קשר – להעתקת מקום המגורים. כך שברור שאין די בהעתקה, כשלעצמה, של מקום המגורים להתנחלות כדי לזכות בפיצויי פיטורים4.

ד. זכאות לפיצויים מכוח סעיף 8(2) לחוק קמה רק בעת מעבר לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, או מישוב לא חקלאי לישוב חקלאי.

בעניין מרשה אשר5 נפסק מפי בית הדין הארצי כי לפי סעיף 8(2) לחוק, זכאי אדם לפיצויי פיטורים רק אם הוא עבר "לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח".

משכך, בית הדין הארצי פסק כי "היות והמערערת עברה מ"ישוב באזור פיתוח" לישוב פיתוח שגם הוא באזור פיתוח, הרי שהיא אינה זכאית לפיצויי פיטורים מכוח עילה זאת".

ה. העובדה שהמעבר לאזור פיתוח נבע מצרכי פרנסה, אינו שולל את הזכות לפיצויי פיטורים ודי להראות כי המעבר לאזור הפיתוח לא אפשר לעובדת להמשיך ולעבוד אצל במקום העבודה הקודם.

בעניין הדר ויצמן6 בית הדין הארצי לעבודה פסק כי בית הדין האזורי בת"א קבע, בצדק, שהזכאות לפיצויי פיטורים לפי החוק בשל המעבר לישוב באזור פיתוח קיימת כאשר קיים קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין העתקת מקום המגורים.

בית הדין הארצי הטעים כי בקשר לכך קבע בית הדין האזורי כי בנסיבות העניין, התקיימו במשיבה (העובדת) תנאי הזכאות שכן "במקרה זה ברור כי המעבר לעיר אילת לא אפשר לה להמשיך ולעבוד אצל הנתבע בכפר סבא.

עצם העובדה שהמעבר לאילת נבע מצרכי פרנסה, אינו שולל את הזכות לפיצויי פיטורים שהרי סיבות פרנסה מביאות אנשים לשנות את מקום מגוריהם ומביאות עובדים לשנות את מקום עבודתם.

כמו כן, בית הדין הארצי קבע כי גם אם העובדת הודיעה על כוונתה להתפטר לפני שידעה שהיא עוברת לאילת אין בכך כדי לשלול את זכאותה, שהרי המועד הקובע לבחינת הזכאות לפיצויי פיטורים הוא מועד סיום העבודה (מועד כניסת ההתפטרות לתוקף), ובמועד זה היה ברור שהעובדת עוברת לגור באילת.

עוד ציין בית הדין האזורי כי העובדת הוכיחה כי היא גרה באילת יותר מ-6 חדשים ואף ממשיכה לגור שם.

ו. יישוב חקלאי הוא ישוב בו מרבית התושבים הם חקלאים העובדים בחקלאות ולא רק בעלים של משק חקלאי.

על פי הפסיקה, יישוב חקלאי הוא ישוב שבו מרבית התושבים הם חקלאים. כש"חקלאי" נחשב לא רק בעלים של משק חקלאי אלא כל מי שעובד בחקלאות, על כל סוגיה7.

ז. יישום ההלכות בפסקי דין של בתי הדין האזוריים:

1.   מעבר לאזור פיתוח בכדי להתפטר ולזכות בפיצויי הפיטורים, איננו מתיישב עם מטרת החוק לעודד התיישבות, ואינו מצדיק את הפגיעה באינטרס המעסיק.

בעניין סער הרלי8 נדון מקרה בו מדברי העובד עצמו ומהשתלשלות העניינים שתיאר עלה בבירור כי הלה החליט להפסיק עבודתו על מנת לקבל כספי התגמולים, וזוהי הסיבה להתפטרותו. כמו כן משעובר להחלטתו להתפטר חיפש התובע דרך לזכות גם בתשלום פיצויי פיטורים,  ועל פי עצת נציג ההסתדרות החליט להעתיק כתובת מגוריו לאילת לצורך כך,  הרי שלא לא התקיים הקשר הסיבתי בין העתקת מקום המגורים להתפטרות מהעבודה כנדרש בסעיף 8 לחוק.

בית הדין האזורי הטעים תוך שנסמך על פסיקת בית הדין הארצי בעניין יהודה סדן שלעיל וכן על דברי הכנסת כאשר הובאה הצעת-החוק לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת כי: "מטרת החוק הינה למנוע הפסד מעובד המתפטר בשל העתקת מגוריו לאזור פיתוח. הרציונל מאחורי החוק הינו עידוד האינטרס הציבורי של אכלוס הארץ. אינטרס המעביד, המחוייב בתשלום פיצויים, מוכפף לאינטרס הציבורי.

אולם, מעבר לאזור פיתוח בכדי להתפטר ולזכות בפיצויי הפיטורים, כפי שאירע במקרה שלפני איננו מתיישב עם מטרת החוק לעודד התיישבות, ואינו מצדיק את הפגיעה באינטרס המעסיק.

2.     די במגורים של שישה חודשים בישוב החקלאי או באזור הפיתוח כדי שתקום זכאות לפיצויים מכוח הסעיף וגם אם העובד חזר לאחר השישה חודשים למקום מגוריו הקודם קמה לו זכאות לתשלום פיצוים.

בעניין רבי דוד9 נפסק כי הוכח שהתובע העתיק את מקום מגוריו מבני ברק לטבריה שהיא ישוב באיזור פיתוח לפי התקנות,  וכי גרסת המעסיקה לפיה עצם העתקת המגורים לא מנעה מהתובע להמשיך לעבוד במקום עבודתו הקודם, לא הוכחה.

בית הדין ציין כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה לתמיכה בטענתה כי לתובע הוצע מקום עבודה בו הוא יכול היה לעבוד במקום מגוריו החדש באותו תפקיד אותו ביצע קודם לכן.

בית הדין הוסיף כי אין בעובדה לפיה התובע חזר לעיר בני ברק בחלוף 10 חודשים ממועד העתקת מגוריו כדי לשנות, מאחר ונדרשת תקופת מגורים של 6 חודשים. בנסיבות אלה נפסק כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין התפטרותו בשל העתקת מקום מגוריו לישוב באזור פיתוח.

3.   עובדת שהעתיקה מקום מגוריה מאופקים לשלומי לא קיבלה פיצויי פיצויים, משום שהיא העתיקה מקום מגוריה מישוב בפיתוח ליישוב פיתוח.

בעניין בונפלד פלורה10 נפסק כי אופקים  ושלומי  נחשבים שניהם לישובים  באזור פיתוח  ועל פי סעיף   8 (2) לחוק,  העתקת מקום  מגורים תזכה  בפיצויי פיטורים רק אם מדובר  במעבר מישוב  שאינו באיזור  פיתוח  לישוב באזור פיתוח. מכאן  שמעבר מישוב  באיזור  פיתוח לישוב  באזור פיתוח, לא מקנה  זכות לפיצויי פיטורים.

4.   מושב שיתופי אליו העתיקה העובדת מקום מגוריה הינו ישוב חקלאי וכן הוכח על ידי העובדת כי ההתפטרות באה עקב העתקת מקום מגורים.

בעניין תמר קרסנטי11 נפסק כי כי התובעת אכן העתיקה את מקום מגוריה ליישוב חקלאי מיישוב שאינו יישוב חקלאי והתגוררה בו לפחות 6 חודשים כנדרש בחוק ובתקנות.

משכך בית הדין פנה לדון בסוגיה האם התפטרותה של התובעת באה עקב העתקת מקום מגוריה. בית הדין הפנה לפסיקה לפיה יש לבדוק את הסיבה להתפטרותה של התובעת מהעבודה ולא במניע להעתקת מקום מגוריה12 וציין כי  הואיל והתובעת החלה לעבוד בסמוך להתפטרותה במקום אחר, הרי שבמסגרת בדיקה זו יש לבחון את מכלול הנתונים הקשורים למקום עבודתה החדש.

התובעת העידה כי במקום עבודתה החדש יום עבודתה הוא יום עבודה רצוף בניגוד ליום העבודה המפוצל בנתבעת. בימי שישי בשבוע עובדת התובעת במקום העבודה החדש אחת לחודשיים שלושה ואילו בנתבעת עבדה בכל יום שישי.

התובעת הוסיפה וציינה כי ממקום מגוריה עד מקום עבודתה החדש היא נוסעת כשלושת רבעי שעה ואילו למקום עבודתה הקודם היתה אמורה לנסוע ממקום מגוריה כשעה וחצי.  נתונים אלו לא נסתרו.

בית הדין פסק כי בחינת עובדות אלו מלמד, כי קיים שוני משמעותי בין תנאי עבודתה בנתבעת ולבין אלו במקום עבודתה החדש ומכאן, כי יש לקבל את טענת התובעת שהתפטרותה באה עקב העתקת מקום מגוריה.

בית הדין אף ציין כי לא נעלמו מעיניו הנתונים שהציג ב"כ הנתבעת ולפיהם התגלע סכסוך בין התובעת לנתבעת טרם התפטרותה ולטענתו, כי התפטרותה של התובעת היתה על רקע סכסוך זה. עם זאת כאמור בית הדין קבע כי משהתובעת  הוכיחה את שהיה מוטל עליה מכוח סעיף 8 (2) לחוק ותקנה 12 (ב) לתקנות הרי שהיא זכאית לפיצויי פיטורים.

5.   אין די באישור ראש המועצה להוכיח מעמדו של ישוב כישוב חקלאי.

בעניין ידיג13 בית הדין האזורי פסק כי התובע לא השכיל להוכיח שהכפר – כפר קמא הינו "יישוב חקלאי" ואין די באישור ראש המועצה להוכחת מעמד זה, אלא על התובע הנטל להוכיח עובדות נוספות המפורטות במסגרת הגדרת המושג "יישוב חקלאי" כפי שפורט בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)  התשכ"ד-19641 ("ישוב חקלאי" – קיבוץ, מושב, או ישוב שמרבית תושביו הם חקלאים) וכפי שפורשו בפסיקה14.

  1. דב"ע מח/3-159 חיים שלום נ' מירון סובל שור ושות' פד"ע כ 290;  דב"ע לב/8-3 שויקי – מדינת ישראל, פד"ע ג' 349, 350
  2. דב"ע לו/104-3 יהודה סדן – יפעת קבוצת פועלים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, עבודה ארצי כרך ט'(1) 321
  3. ראה מאה מקום הנ"ל
  4. דב"ע לו/3-89 הטיס גרינבאום ושות' ואח' נ' נעמי קמפ, פד"ע ח' 141; דב"ע לד/3-18 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ' זליג ויגלר, פד"ע ח' 235; עניין חיים שלום שלעיל; עניין משה שוויקי שלעיל
  5. דב"ע 300284/98 (ארצי) r.s.u  מערכות אלקטרוניקה נ' מרשה אשר (מיום 28.6.99)
  6. ברע (ארצי) 172/03 הדר ויצמן נ' גוני חזן, מיום 1.5.03
  7. דב"ע ל/3-21 פרנסיטקס בע"מ נ' ארנסט לאופר, פד"ע ב 117
  8. עב(ת"א) 31792/98 סער הרלי נ' מימד מתכת בע"מ, מיום 7.10.01
  9. סע (ת"א) 4197-11-11 רבי דוד טויטו נ' קו- עיתונות דתית בע"מ, מיום 28.6.15
  10. עב(ב"ש) 1566/99 בונפד פלורה נ' רשת מעונות מרגלית, מיום 19.12.01
  11. עב(ת"א) 1647/02 תמר קרסנטי נ' דרורי טורס בע"מ, ניתן ביום 26.5.03
  12. ראה עניין חיים שלום שלעיל
  13. עב 1483/98 ידיג יוסי נ' חברת השמירה בע"מ, מיום 19.12.01
  14. ראה עניין ארנסט לאופר שלעיל

לראש העמוד