פיטורי מורה במוסד חינוך לא רשמי

תקנון שירות עובדי הוראה בכל הנוגע לפיטורי עובדים אינו חל מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי לכן אין נדחו טענות המערער באשר לפיטורין בניגוד לתקנון. עם זאת, נקבע כי יש לחייב את המוסד חינוך לשלם למערער פיצוי בגין פיטוריו שלא כדין ועוגמת הנפש שנגרמה לו בגין האופן בו נעשו פיטוריו, וזאת בסך של 70,000 ₪.
.
פיטורים, השעייהביה"ד הארצי קבע כי יש לאשר את פסק דינו של ביה"ד האזורי מטעמיו. פסק הדין מפורט ומנומק, מבוסס היטב על התשתית העובדתית שהוצגה בפניו ועל המסקנות המשפטיות הנובעות ממנה.

ביה"ד הארצי ציין, אשר לטענת המערער כי על פיטורי מורה בתיכון – אשר הינו מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי – חל תקנון שירות עובדי ההוראה (להלן: התקנון), ולכן פיטוריו הצריכו נקיטת הליך משמעתי ולא יכלו להיעשות בדרך ניהולית, כי זו לא בוססה כדבעי, ולכן צדק ביה"ד קמא בדחותה.

מחוקק המשנה התייחס בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953 (להלן: התקנות) להיבטים השונים המהווים תנאי להכרה במוסד חינוך שאינו רשמי, ובכלל זה קבלת רישיון לפי חוק הפיקוח על בתי ספר; קיום תוכנית יסוד בהתאם לאמור בתקנות; קיומם של לימודים נוספים מעבר לתוכנית היסוד שאושרו על ידי השר; מספר תלמידים הצפוי בכיתה ביחס לשיעור הנהוג במוסדות החינוך הרשמיים; מספר ימי לימוד כקבוע בתקנות; מתן חופשות חגים כפי שאישר השר; השכלת המנהל וחבר המורים והעובדים במוסד ביחס לנהוג במוסדות חינוך רשמיים; תנאי שיכון, ציוד ותנאים סניטריים המניחים את דעת השר.

בתקנה 3(א)(6) לתקנות נקבע תנאי נוסף לפיו "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים . סעיף זה עניינו בתמורה הכלכלית להעסקה על מנת להבטיח שאיכות ההוראה במוסדות המוכרים תהא, ככל הניתן, דומה לזו במוסדות הרשמיים.

בתקנה זו אין משום התייחסות לדרך סיום יחסי העבודה. משכך, תקנות אלה, כשלעצמן, אינן יכולות להיות עוגן להחלת דרך הפיטורים אשר נקוטה במוסדות חינוך רשמיים גם במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים.

בעניין בוסי בהקשר לניסיון לבסס זכאות לפיצויי פיטורים מוגדלים נאמר על תקנה 3(א)(6) לתקנות, כי תקנה זו אינה מחילה על מורים ועובדים של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים תנאי פרישה מועדפים הניתנים לעובדי הוראה בחינוך הרשמי.
בנוסף, אשר לטענה בדבר תחולת הוראות התקנון, המערער לא ביסס נוהג או אימוץ רצוני של הוראות אלה בידי המשיבה, בין בכלל ובין במסגרת הסכם העבודה האישי. טענת המערער אף אינה עולה בקנה אחד עם מקרים שנדונו בפסיקה בהקשר למוסדות חינוך מוכרים (תיכונים ויסודיים), ובהם נבחנה חוקיות הפיטורים בראי חובת ההגינות ולא בראי הוראות התקנון.

על פני הדברים, התקנון הוא אסופת מקורות המתבססת על הוראות חוק, תקנות, הסכמים והסדרים קיבוציים, ולא הוכח כי המקור המשפטי הקובע את דרך הפיטורים חל גם על המערער כעובד המשיבה.

עע (ארצי) 55209-09-17 הישאם קובטי נ' בית הספר היווני קתולי סי.די.אס, נזירות המושיע ניתן על ידי סיגל דוידוב מוטולה, רועי פוליאק, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ש' זילברשטיין היפש, א' פלד; ביום 14.11.18.



סגור לתגובות.

לראש העמוד