סעיף 11(ג) לחוק – גיוס לשירות סדיר, שירות אזרחי או לאומי

  •                                   חוק פיצויי פיטורים, תשכ”ג-1963
    11 (ג)   עובד שהתפטר סמוך לפני שהתקיים לגביו אחד מהתנאים המפורטים להלן, ובשל אותו תנאי, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים:
    (1)   הוא התגייס לשירות סדיר כמשמעותו בסעיף 1 לחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש”ט-1949;
    (2)   הוא החל לשרת בשירות אזרחי כהגדרתו בחוק שירות אזרחי, התשע”ז-2017, ובלבד ששירת בשירות אזרחי שישה חודשים לפחות;
    (3)   (נמחקה);
    (4)   הוא התנדב לשרת בשירות למטרה ציבורית או לאומית כאמור בפסקה (4) להגדרה “ילד” האמורה בפסקה (2), ועקב כך נדחה שירותו הסדיר לפי חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ”ו-1986, ובלבד ששירת בשירות בהתנדבות כאמור שישה חודשים לפחות;
    (5)   הוא החל לשרת בשירות לאומי-אזרחי כהגדרתו בחוק שירות לאומי-אזרחי, התשע”ד-2014, ובלבד ששירת בשירות לאומי-אזרחי שישה חודשים לפחות.

תמצית הכללים הנוגעים לסעיף 11 (ג)  לחוק פיצויי פיטורים

  1. עובד שהתפטר סמוך לפני שהתקיים לגביו אחד מהתנאים המפורטים להלן, ובשל אותו תנאי, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים –  1) התגייס לשירות סדיר [11(ג)(1)]; החל לשרת בשירות אזרחי [11(ג)(2)]; (3) התנדב לשרת בשירות למטרה ציבורית או לאומית [11(ג)(3)]; (4)  החל לשרת בשירות לאומי-אזרחי [11ג(5)].
  2. הזכות לפיצויי פיטורים בדין מפוטר למתגייס לצבא הקבע, בין לאחר שירות חובה ובין מבלי שקדם להתגייסות שירות חובה, וכן לחייל אשר עבד במפעל טרם גיוסו לשירות חובה ולא התקבל לעבודה עם שובו – הוסדרה בהוראת סעיף 43 (ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש”ט – 1949.
  3. על התובע פיצויים להוכיח כי אכן התפטר בשל נסיבה מאלה המנויות בחוק וכי הסיבה האמורה פעלה בעת שהביא את יחסי העבודה לידי סיום.
  4. פסיקות רלבנטיות של בתי הדין האזוריים לעבודה:
    1. אין לראות בעובד הדוחה שירות לצורך עתודה אקדמית כמי שכבר גויס בפועל לצורך סמיכות הזמנים הנדרשת בין ההתפטרות לבין גיוס החובה בפועל.
    2. שירות “סדיר” לעניין סעיף 11(ג)(1) לחוק כולל לא רק את שירות החובה, אלא גם את שירות הקבע בצה”ל.
    3. אין בעובדה שהעובדת עבדה בין  עבודתה אצל המעסיקה לבין גיוסה לשירות קבע, תקופה קצרה וזמנית, במקום עבודה נוסף, כדי לאיין את סמיכות הזמנים והקשר הסיבתי בין ההתפטרות לבין הגיוס לשירות קבע.
    4. קיומן של נסיבות אחרות להתפטרות לא בהכרח שולל התפטרות מכוח סעיף 11(ג)(1) לחוק.
    5. רשימת המקרים המנויים בסעיפים 11(ג) ו- 11א לחוק המזכים בתשלום פיצויים מהווים רשימה סגורה ומשאין בהוראות החוק התייחסות לכך שעובד שהתפטר כתוצאה ממעבר למקום עבודה חיוני זכאי לפיצויי פיטורים לא קמה לו זכאות לתשלום זה.
    6. מלשון סעיף 11(ג)(1) לחוק עולה בבירור כי הזכאות לפיצויי פיטורים עקב גיוס לשירות סדיר קמה לעובד שהתפטר “סמוך לפני” גיוסו לשירות הסדיר, ולא במהלך השירות.
    7. אין בהוראת סעיף 2(9) לחוק או בהוראת סעיף 2(1) לחוק כדי לשלול זכאות עובד לפיצויי פיטורים שעה שאלה נובעים מסעיף 11(ג)(1) לחוק. מטרתו של סעיף 2 לחוק אינה לגרוע מזכותו של עובד לפי סעיף 11(ג)(1) לחוק, או לפי סעיף 1 לחוק, אלא אך להוסיף על זכויותיו של עובד כאמור.

פירוט הכללים  הנוגעים לסעיף 11(ג) לחוק פיצויי פיטורים

א. עובד שהתפטר סמוך לפני שהתקיים לגביו אחד מהתנאים המפורטים להלן, ובשל אותו תנאי, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים – 1) התגייס לשירות סדיר [11(ג)(1)]; החל לשרת בשירות אזרחי [11(ג)(2)]; (3)  התנדב לשרת בשירות למטרה ציבורית או לאומית [11(ג)(4)]; (4)  החל לשרת בשירות לאומי-אזרחי [11ג(5)].

נוסח מלא של התנאים מופיע בלשון החוק כנ”ל. יש לתת את הדעת להבדלים בין סעיף 11(ג)(1) לבין סעיפים 11(ג)(2),(4) ו- (5) לחוק, כאשר רק לגבי הסעיפים האחרונים (בכותרת  2, 4, ו- 5) נדרשת תקופת שירות מינימלית של שישה חודשים, על מנת שתקום למתפטר בשל השירות זכאות לפיצויי פיטורים.

מהאמור עולה שהשירות בפועל בשירות לאומי הינו תנאי מוקדם לכל תביעה לפיצויי פיטורים, לפיכך, כאשר טרם הושלמה תקופת שירות מינימלית בהתאם לתנאי סעיף 11(ג) לחוק לא קמה עילה לתבוע פיצויי פיטורים. יש להניח כי הזכות לפיצויי פיטורים לעובד המתגייס לשירות נובעת מהיבט לאומי חברתי כי המגויס ראוי להטבה כלכלית, רק אם שירת בפועל פרק זמן מסוים.

יוער כי המונחים בס”ק 11(ג)(4) הם כהגדרתם בסעיף 238 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח  משולב] התשנ”ה – 1995 (שהחליף את סעיף 5 בנוסח משולב התשכ”ח- 1968).

ב. הזכות לפיצויי פיטורים בדין מפוטר למתגייס לצבא הקבע, בין לאחר שירות חובה ובין מבלי שקדם לגיוס שירות חובה, וכן לחייל אשר עבד במפעל טרם גיוסו לשירות חובה ולא התקבל לעבודה עם שובו – הוסדרה בהוראת סעיף 43 (ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש”ט – 1949.

בעניין דב שליסר1 נפסק כי מקרה של “פיטורים בדין התפטרות” מכוח סעיף 43(ב)(1א) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש”ט – 1949, משתלב כחוליה נוספת בשרשרת המקרים המנויים בחוק פיצויי פיטורים (סעיפים 6,7,8,11) בהם התפטרות בשל נסיבה מסוימת המפורטת בחוק, כמוה כפיטורים.

לדידו של בית הדין, הצד השווה לכל אותם מקרים, כולל אלו שנוספו בסעיפים 11(ג), (ד) ו-11(א) לחוק, הוא בכך, שההתפטרות באה מפאת כורח בל-יגונה (סיבה בריאותית, הרעה מוחשית בתנאי עבודה) או למען מטרה שהמחוקק ראה לעודד אותה (טיפול בתינוק, העתקת מגורים לאזור פיתוח), ובמקרה שהובא לפניו – גיוס לשירות קבע.

ג. על התובע פיצויים להוכיח כי אכן התפטר בשל נסיבה מאלה המנויות בחוק וכי הסיבה האמורה פעלה בעת שהביא את יחסי העבודה לידי סיום.

בעניין יעקובי מנשה2 נפסק כי במקרים המנויים,  כמו במקרים אחרים המנויים בחוק, הרואים בעובד המתפטר – כמפוטר, על העובד להראות קשר סיבתי בין הפסקת העבודה לבין הגיוס וכי זה הגורם שהניע אותו להתפטר.

ד. פסיקות רלבנטיות של בתי הדין האזוריים לעבודה:

1. אין לראות בעובד הדוחה שירות לצורך עתודה אקדמית כמי שכבר גויס בפועל לצורך סמיכות הזמנים הנדרשת בין ההתפטרות לבין גיוס החובה בפועל.

בעניין יורי מקסים3 העובד הועסק כשומר וכמאבטח בין התאריכים 3.4.96 ועד 22.10.98. לטענתו, הוא  התפטר מעבודתו סמוך לגיוסו לשרות סדיר.

לשיטתו, בנסיבות התפטרותו, הוא זכאי לפיצויי פיטורים. המעסיקה טענה מנגד כי התובע מעולם לא מסר לה על התגייסותו לשרות סדיר. לטענתה, הוא התגייס לשרות סדיר ב- 6.5.96 במסגרת העתודה האקדמית והמשיך לעבוד אצלה. על כן אין לראות בגיוסו המאוחר משום עילה המזכה בפיצויי פיטורים.

בפן העובדתי נפסק על סמך אישורים שהתובע הציג, כי הוא התגייס לשרות חובה ב- 5.6.96. במועד זה הוא הגיע לבקו”ם, התחייל וחזר ללימודים. באישור נרשם כי החל מה 6.6.96 ועד ה- 14.9.97 הוא היה בדחיית שרות, ומה- 15.9.97 ועד 14.10.97 קיבל צו להתגייס על מנת לקחת חלק בטירונות עתודאים. בתקופה זו, הוא לא עבד בנתבעת. שנה לאחר מכן שוב פנה בדחיית שרות מה- 15.10.97 ועד 10.11.98. החל מה- 11.11.98 החל את שרות החובה.

לאחר שבית הדין סקר את הוראות חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש”ט -1949, ואת הוראות חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ”ו-1986, כמו גם את פקודות מטכ”ל בנושא עתודה הוא הגיע לכלל מסקנה כי התובע התגייס לשרות סדיר בפועל ב- 11.11.98 ולא לפני כן.

נפסק כי משהתובע התפטר סמוך למועד גיוסו לשרות חובה והוא אף העיד כי ביקש לקחת פסק זמן של כמה שבועות בין מועד סיום עבודתו, 23.10.98, לבין מועד גיוסו,  11.11.98 – שהם כשבועיים וחצי –  קמה לו הזכות ליהנות מפירותיו של סעיף 11(ג) לחוק.

הובהר כי ברור לכל שעתודאי הנמצא בדחיית שרות, אינו לובש מדים, לא מקבל שכר מהצבא, הצבא גם אינו אחראי למתן שירותים רפואיים לעתודאים ועוד, ואין לראות בתקופה בה שהה בדחיית שירות – כמי שכבר גויס.  בית הדין הוסיף עוד בדבר ההיגיון הטמון בסעיף 11(ג) לחוק – עת ההתפטרות היא מפאת כורח בל יגונה. משמעות הדבר כי מדובר בכורח אמיתי שמשמעותו גיוס בפועל ולא דחיית שרות, ורק בנסיבות אלה של גיוס בפועל המחוקק סבר כי המתפטר ראוי להטבה כלכלית.

2. שירות “סדיר” לעניין סעיף 11(ג)(1) לחוק כולל לא רק את שירות החובה, אלא גם את שירות הקבע בצה”ל.

בעניין שוכרי חוג’יראת4 הגיע בית הדין למסקנה על יסוד נוסח ההוראות בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש”ט-1949 ובחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ”ו-1986  כי שירות “סדיר” על פי סעיף 1 לחוק החיילים המשוחררים כולל לא רק את שירות החובה, אלא גם את שירות הקבע בצה”ל.

נפסק כי מהעובדות שנקבעו, עולה כי התובע התפטר בעקבות הסכמתו להצעה שקיבל לשרת בשירות קבע בצה”ל וכי העובדה שמטעמיו של צה”ל נדרשה לפני כן תקופת ניסיון בה התובע שירת בשירות מילואים בתנאי קבע – אינה משנה את סיבת ההתפטרות. בנסיבות אלה נפסק כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם להוראת סעיף 11(ג)(1) לחוק.

בעניין נעמי טולדנו קנדל5 נקבע כי שירות סדיר הוא “שירות בכוחות הסדירים של צבא-הגנה לישראל”, הכולל גם שירות קבע. לכן, משהעובדת התגייסה לשירות קבע, היא עונה על התנאי שבסעיף 11(ג)(1) לחוק, ולפיו ההתפטרות היתה עקב התגייסות לשירות סדיר.

3. אין בעובדה שהעובדת עבדה בין עבודתה אצל הנתבעת לבין גיוסה לשירות קבע, תקופה קצרה וזמנית, במקום עבודה נוסף, כדי לאיין את סמיכות הזמנים והקשר הסיבתי בין ההתפטרות לבין הגיוס לשירות קבע.

עוד נדרש בית הדין בעניין נעמי טולדנו קנדל5  שלעיל לשאלה האם העובדת התפטרה בשל הגיוס לשירות הצבאי ובסמוך לפניו? התובעת התגייסה לשירות קבע כעבור 3 חודשים ממועד סיום עבודתה. נפסק כי 3 חודשים ממועד סיום העבודה אשר כללו הליך מיון אינטנסיבי וממושך הם בנסיבות העניין פרק זמן סביר שעומד בתנאי של גיוס לשירות הסדיר ב”סמוך” לסיום עבודה.

צוין כי אמנם, בין עבודתה של התובעת בנתבעת לבין שירות הקבע, עבדה התובעת באופן זמני אצל מעסיק אחר לתקופה קצרה וזמנית. אולם, אין לזקוף לחובתה עבודה זמנית זו, כיוון שהוצרכה להשתכר למחייתה בתקופת ההמתנה, עד שיתבהר עניין המשרה המבוקשת בצה”ל. עוד נקבע כי אין בעובדה שהתובעת עבדה בין שתי העבודות, תקופה קצרה וזמנית, במקום עבודה נוסף, כדי לאיין את סמיכות הזמנים.

4. קיומן של סיבות אחרות להתפטרות לא בהכרח שולל התפטרות מכוח סעיף 11(ג)(1) לחוק.

כמו כן נפסק בעניין נעמי טולדנו קנדל1. סעש (י-ם) 24954-07-12 נעמי טולדנו קנדל נ’ דה אסוסיאטיד פרס, 9.9.12] הנ”ל כי אמנם עולה מדבריה של העובדת כי עזיבתה נבעה משלל סיבות וגורמים, ביניהם תחושתה שתנאי העסקתה אינם  הוגנים – בשל האפליה מול עמיתיה, אי קבלת תשלום עבור שעות נוספות ואי העלאת תנאי השכר. אולם, ברי כי הצבא היה גורם מדרבן להתפטרותה במועד בו אירעה, שאכן הובילה בסופו של דבר לגיוסה לצה”ל בסמוך לאחר מכן. בנסיבות אלה נפסק כי מתקיים קשר סיבתי בין התפטרות העובדת לבין גיוסה לצה”ל, ובכך יש כדי לענות על התנאי של היות הפיטורים “בשל” הגיוס. בנסיבות אלה, נקבע כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים אשר נתבעו על ידה.

5. רשימת המקרים המנויים בסעיפים 11(ג) ו- 11א לחוק המזכים בתשלום פיצויים מהווים רשימה סגורה ומשאין בהוראות החוק התייחסות לכך שעובד שהתפטר כתוצאה ממעבר למקום עבודה חיוני זכאי לפיצויי פיטורים לא קמה לו זכאות לתשלום זה.

בעניין רויזנברג יעקב7 העובד טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכח הוראות סעיף 11(ג) או 11א לחוק (התפטרות לצורך התגייסות לצבא, למשטרה או לשירות בתי הסוהר) וזאת מאחר והתפטר כדי לעבוד בקמ”ג שהינו מפעל בטחוני בשירות המדינה.

נפסק כי חוק פיצויי פיטורים קבע זכאות לפיצויי פיטורים לעובד המתפטר עקב גיוס למשטרת ישראל, לשירות בתי הסוהר או לצה”ל. מדובר ברשימה סגורה של מקומות עבודה שקמ”ג אינה נמנית עליהם. הוטעם כי עובדת חיוניותו של מקום העבודה אינה רלוונטית להוראת החוק. אין בחוק התייחסות לכך והוראת החוק אינה קובעת כי עובד שהתפטר כתוצאה ממעבר למקום עבודה חיוני זכאי לפיצויי פיטורים. קבלת תביעתו של התובע פירושה למעשה שכל מי שמתפטר מהמגזר הפרטי על מנת לעבוד בשירות המדינה זכאי לפיצויי פיטורים – ולא כך נקבע ב”חוק” וב”תקנות”.

6. מלשון סעיף 11(ג)(1) לחוק עולה בבירור כי הזכאות לפיצויי פיטורים עקב גיוס לשירות סדיר קמה לעובד שהתפטר “סמוך לפני” גיוסו לשירות הסדיר, ולא במהלך השירות.

בעניין עידן אבוטבול8 נקבע כי משאין חולק שהתובע המשיך לעבוד אצל הנתבע במשך תקופה של כשנתיים לאחר גיוסו לשירות הסדיר, בהתאם לאישור שניתן לו מטעם שלטונות הצבא, ומשהתובע התפטר מעבודתו במהלך שירותו הסדיר, ולא סמוך לפני גיוסו לשירות, הרי שאין הוא עונה על תנאי הזכאות לפיצויי פיטורים מכח הוראת סעיף 11(ג)(1) לחוק.

הוסף עוד כי גם העובדה שהתפטרות התובע היתה עקב שירותו הצבאי, לאחר שמסיבות הקשורות בתנאי שירותו הצבאי, לא התאפשר לו להמשיך ולעבוד אצל הנתבע במקביל לשירות הצבאי, אין בה כשלעצמה כדי להקים לתובע זכאות לפיצויי פיטורים. נפסק כי בנסיבות העניין, ובהיעדר מקור חוקי אין אפשרות להכיר בזכאות התובע לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(ג)(1) לחוק.

7. אין בהוראת סעיף 2(9) לחוק או הוראת סעיף 2(1) לחוק כדי לשלול זכאות עובד לפיצויי פיטורים שעה שאלה נובעים מסעיף 11(ג)(1) לחוק. מטרתו של סעיף 2 לחוק אינה לגרוע מזכותו של עובד לפי סעיף 11(ג)(1) לחוק, או לפי סעיף 1 לחוק, אלא אך להוסיף על זכויותיו של עובד כאמור.

בעניין לירז בוגנים9, על פיה מטרת החלופה שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, שעניינה זכאות לפיצויי פיטורים של עובד שעבד לפחות שנה ברציפות ב”מקום עבודה אחד”, היא להוסיף זכויות ולא לגרוע זכויות (דהיינו להוסיף על החלופה שעניינה עבודה של שנה לפחות ברציפות “אצל מעסיק אחד”). בהתאם לכך, לא יישמע מעסיק  שפיטר עובד בנסיבות של החלפת קבלן שירותים שאין הוא חייב בפיצויי פיטורים בשל כך בלבד שהעובד נותר לעבוד ב”אותו מקום עבודה”. בית הדין פסק כי בדומה לכך, מטרת סעיף 2 לחוק היא להוסיף זכויות לעובדים שחלות הפסקות ברצף העסקתם.

הובהר עוד כי קביעה זו לא מתייחסת למצב בו ננקט על ידי מי מהצדדים ליחסי עבודה אקט המביא לסיום (פיטורים או התפטרות), ולאחר מכן מגיעים הצדדים להסכמה בדבר ביטול אותו אקט וחידוש יחסי העבודה ביניהם.

לסיכום נפסק כי משהעובדת התפטרה בסוף תקופת עבודתה הראשונה בנסיבות שזיכו אותה בפיצויי פיטורים (סמוך לפני גיוסה לצה”ל), היה על הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים, ולא היה בחידוש קשר ההעסקה בין הצדדים כדי לפטור אותה מחובה זו. בנסיבות, נפסקו לתובעת פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה הראשונה.

מראה מקום

  1. דיון לט/57-3 (ארצי) נחום בוטקובסקי נ’ דב שליסר, פד”ע י 297
  2. תב”ע (ת”א) נז/35-279 יעקובי מנשה נ’ ג’וב טוב בע”מ, 13.1.97
  3. דמ 841/99  יורי מקסים נ’ חברת השמירה בע”מ, 12.11.2000
  4. סע (נצ’) 12149-12-11    שוכרי חוג’יראת נ’ שמירה ובטחון הצפון בע”מ, 23.10.14
  5. סעש (י-ם) 24954-07-12 נעמי טולדנו קנדל נ’ דה אסוסיאטיד פרס, 9.9.12
  6. סעש (י-ם) 24954-07-12 נעמי טולדנו קנדל נ’ דה אסוסיאטיד פרס, 9.9.12
  7. עב (ב”ש) 2571/00 רויזנברג יעקב נ’ גבעון שירותי רכב נ’ שירות מרכזי לרכב בע”מ, 15.4.03
  8. דמר (ת”א) 7432/09  עידן בוטבול נ’ אומן הלבשה-נזרי אילן, 28.10.10
  9. דמ”ש 5347-10 לירז בוגנים נ’ אורות נאמנים 2006 בע”מ[ התובעת התפטרה בסוף התקופה הראשונה לעבודתה סמוך לפני גיוסה לשירות סדיר ובשל גיוסה הצפוי. 9 ימים לאחר גיוסה התובעת חזרה לעבודתה, כשהתברר לה שתנאי שירותה הצבאי מאפשרים את המשך עבודתה במקום עבודה. התובעת התפטרה בסוף התקופה השנייה בנסיבות שאינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים.

    נפסק שמהעובדות המוסכמות עולה כי התובעת התפטרה סמוך לפני גיוסה ויחסי העבודה נותקו. זכאותה של התובעת לפיצויי פטורים בעת התפטרותה לאחר תקופת העבודה הראשונה, הינה מוחלטת לפי סעיף 11(ג)(1)  לחוק,  ואין שום סיבה לשלול זכות זו הימנה בשל כך שהחלה תקופת עבודה נוספת אצל מעסיקתה שאינה מזכה בתשלום פיצויי פיטורים.

    בית הדין ציין כי מקובלת עליו טענת הנתבעת כי קיימת רציפות בין שתי תקופות עבודתה של התובעת, במובן זה שלו הייתה מפוטרת מעבודתה במהלך תקופת עבודתה השנייה, היא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים בעד שתי תקופות עבודתה ברצף כאמור בסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים הקובע כי הפסקה של  6 חודשים אינה קוטעת רציפות ההעסקה בין שתי התקופות לעניין תשלום פיצויי פיטורים.

    אולם, נקבע שמטרת סעיף 2 לחוק אינה לגרוע מזכותו של עובד לפי סעיף 11(ג)(1) לחוק, או לפי סעיף 1  לחוק, אלא אך להוסיף על זכויותיו של עובד כאמור. כלומר במקרה שעובד מפוטר בסוף תקופת העבודה השנייה יהא זכאי לקבלת פיצויי פיטורים בגין שתי תקופות העסקה משום שהנתק אינו פוגע ברציפות ההעסקה לאור הוראות סעיף 2(9) לחוק, או סעיף 2(1) לחוק, הקובע ששירות צבאי אינו מנתק רצף ההעסקה, אולם הוראה זו אינה באה לגרוע מזכות העובד לקבלת פיצויי פיטורים, במקרה שזו קמה לו מכח סעיף 11(ג)(1) לחוק.

    קביעה זו של בית הדין הינה באנלוגיה לפסיקה בעניין א. דינמיקה שירותים בע”מ[1. עדמ 1011/04 א. דינמיקה שירותים בע”מ נ. טטיאנה וורונין ואח’, 21.8.05


לראש העמוד