מהי מחלת מקצוע המזכה בגמלאות נפגעי עבודה?

 גמלאות נפגעי עבודה –  מהי מחלת מקצוע?

סעיף 79 לחוק הביטוח לאומי קובע, כדי שמחלה תחשב  למחלת מקצוע  המזכה גמלאות נפגעי עבודה צריכים להתקיים 3 תנאים מצטברים הבאים:-

1) המחלה נקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 לחוק;

2) העובד חלה בה בהיותה קבועה כמחלת מקצוע;

3) המחלה נגרמה עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי עקב עיסוקו במשלח ידו.

כלומר – כדי שמחלה תחשב למחלת מקצוע המזכה בגמלת נפגעי עבודה, על המחלה להיות קבועה כמחלה מקצוע בתקנות בזמן שהעובד חלה, וקיים קשר בינה לבין עבודתו של העובד או עסקו במשלח ידו.

במידה והלקות ממנה סובל המבוטח אינה בגדר מחלת מקצוע  או תאונת עבודה, הגם כי הוא מבוטח בביטוח נפגעי עבודה, לא הוא יהיה זכאי המבוטח לקבלת גמלת נפגעי עבודה, ועליו יהיה לפנות לענף ביטוח נכויות כלליות.

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי:

בחוק זה, במבוטח-.

“מחלת מקצוע”– מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי עקב עיסוקו במשלח ידו.

מחלות מקצוע מוגדרות בתקנות

כאמור, כדי שמחלה תחשב למחלת מקצוע המזכה בגמלת נפגעי עבודה, על המחלה להיות קבועה כמחלה מקצוע בתקנות.

בתקנות הביטוח הלאומי קבועות רשימה של מחלות אשר מוכרות כמחלות מקצוע.

יצוין, כי קיימות מחלות אחרות אשר אינן מופיעות בתקנות, אך הוכרו על ידי בתי הדין לעבודה כמחלות מקצוע.

באתר אגף הפיקוח על העבודה, בטיחות, בריאות וגיהות בעבודה, של משרד התעסוקה,  ניתן לראות רשימת מחלות המקצוע המוכרות ע”י המוסד לביטוח לאומי וכן מחלות נוספות אשר הוכרו כמחלות מקצוע.

סעיף 85 לחוק הביטוח הלאומי:

מחלות מקצוע

“(א) השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע שמחלה פלונית היא, מיום פלוני, מחלת מקצוע, בין לגבי כל המבוטחים לפי פרק זה ובין לגבי סוג מבוטחים, אם לפי אופיה וגורמיה של אותה מחלה יש לראותה, לדעתו, כסיכון מקצועי.

(ב) השר, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רשאי לקבוע נסיבות שבהן מחלה פלונית היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו כל עוד לא הוכח ההיפך.

(ג) אדם שנעשה לראשונה לא מסוגל לעבודתו עקב מחלה פלונית בטרם היותה קבועה כמחלת מקצוע, רואים אותו כמי שחלה באותה מחלה בטרם היותה קבועה כאמור”.

קשר סיבתי בן המחלה לבין העבודה

בנוסף לאמור לעיל, על מנת שמחלה מסוימת תוכר כ”מחלת מקצוע”, על הנפגע להוכיח כי המחלה נגרמה לו עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. 

לשון אחר – צריך שיהיה קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה בהם עבד העובד ובין הלקות ממנה הוא סובל.

מהי תורת ה”מיקרוטראומה”?

לצד התפתחות הפסיקה הרלבנטית לחוק הביטוח הלאומי, פיתחו בתי הדין לעבודה את תורת ה”מיקרוטראומה” (Micro-Trauma), אשר פירושה גרימת נזק גופני כתוצאה מפגיעות זעירות חוזרות ונשנות באיבר מסוים של הגוף לאורך זמן ממושך.

את קיומה של פגיעה על פי תורת ה’מיקרוטראומה’ יש להוכיח בדרך כלל במסגרת ערעור בפני בית הדין לעבודה.

על מנת להוכיח פגיעה כאמור נדרש להגיש חוות דעת של רופא מומחה בתחום בו נפגע העובד, אשר במסגרתה על התובע  להראות קיומו של קשר סיבתי בין הפעולות החוזרות שביצע העובד הנפגע ובין הנזק שנגרם לגופו.

מה ההבדל בין “תאונת עבודה” לבין “מחלת מקצוע”?

המבחן הקובע ברוב המקרים לצורך הבחנה זו הוא מבחן הפתאומיות.

אירוע תאונה הינו אירוע חד פעמי המופיע בפתאומיות ו ניתן לאתרו בהיבט של זמן ומקום מוגדרים.

לעומת זאת, אמנם מחלה לעיתים ניתן ליחסה לגורם מוגדר או בודד המזוהה בזמן או במקום, אך הפגימה בדרך כלל באה בצורה הדרגתית והיא תוצאה של התפתחות איטית1.

בהתאם להבחנה זו לחץ ומתח מתמשכים אינם תאונה, שהרי אין מדובר באירוע חד פעמי שניתן לאתר בזמן או במקום, אלא בתהליך מתמשך2.

האם ליקויי שמיעה זכאים לגמלה נכות בעבודה

התשובה חיובית, בכפוף להתקיימות כל התנאים הקבועים בחוק, כלהלן:

(1)  המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה.

(2)  כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

(3)  הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם  מבין אלה:

        (א)      היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית.

       (ב)       היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים החלה הירידה בשמיעה.

 האם רעש תמידי באוזניים יכול לזכות בגמלת  נפגעי עבודה?

רעש תמידי באוזניים (להלן – “טינטון“)  יוכר בהתקיים כל התנאים הבאים:

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק.

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

  1. דב”ע לא/0-5 אסתר ושדי נ’ המוסד פד”ע ב 200; בג”צ 4690/97 המוסד נ’ בית דין ארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ”ד נג(2)529
  2. ראה הפסיקה הנזכרת בפסקה שלעיל


Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

לראש העמוד