חלוקת אחריות ביו העובד למעסיק בעניין אי תשלום פדיון ימי מחלה בהעדר תיעוד

בנסיבות המקרה בהן העובד ששימש כרב שכונה במועצה הדתית, נמנע באופן גורף מקיום חובת הדיווח המוטלת עליו בעניין ימי מחלה והמועצה לא ערכה רישום של ניצול ימי מחלה, יש הצדקה לחלוקת האחריות בין העובד למועצה הדתית מכוח דוקטרינת האשם התורם.

מה דינו של המחדל בגין אי ניהול "בזמן אמת" רישום בכרטסת הנוכחות, ואי עריכת דיווח לכרטסת שכזו, ובאילו נסיבות וכיצד יש לערוך את הבחינה בדיעבד לצורך פדיון ימי המחלה, כאשר בענייננו כלל תקופת ההעסקה של המשיב היא "תקופה חסרה" שכן לא נוהלה כרטסת היעדרות למשיב והוא באופן גורף לא דיווח על היעדרות בהתאם לחובתו על פי דין, ולכן סעיף 53 לחוקת העבודה לא חל בענייננו.

נוכח האמור השאלה היא מה יהיו תוצאות המחדל במקרה בו העובד נמנע באופן גורף (היינו על פני כלל התקופה) מקיום חובת הדיווח המוטלת עליו – האם מחדל זה יגרום בהכרח לאובדן הזכות לפדיון ימי המחלה או שיש במקרים מתאימים לאפשר בחינה בדיעבד של ימי ההיעדרות מפאת מחלה על אף מגבלותיה.

לשאלה זו אין מענה אחיד והיא תלויה בנסיבות העניין. במקרה זה האחריות להעדר רישום מפורט של ניצול ימי המחלה משותפת לעובד ולמעסיק, ואז קיימת הצדקה עניינית לחלוקת האחריות מכוח דוקטרינת האשם התורם.

לשם כך קם צורך לתור אחר עוגנים המאפשרים קביעה רציונלית בדיעבד, ולו מקורבת, של היקף ההיעדרות מפאת מחלה, בשים לב לצורך בהתאמות המתחייבות מחסרונות בהן לוקה בחינה בדיעבד, כאשר העקרונות הגלומים בסעיף 53 לחוקת העבודה, תוך התאמות הנובעות מכך שכלל התקופה חסרה, יכולים לשמש מקור השראה לכך.

לפיכך, בעת שקילת חלוקת האחריות יש לבחון את תיקו הרפואי של העובד כשהמיקוד הוא בהיקף ימי היעדרות מטעמים רפואיים וכן לבחון אם קיים מסד נתונים, ולו חלקי היכול להוות אחד העוגנים החיוניים לחלוקת האחריות, בכפוף לצורך בהתאמות הנובעות ממגבלות הבדיקה בדיעבד.

עע (ארצי) 48392-01-18 מדינת ישראל נ' וסף אביאני ניתן על ידי לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, ורדה וירט ליבנה, נ.צ.: י' רחמים, ד' חן; ביום 14.4.19.



סגור לתגובות.

לראש העמוד