חוק שעות עבודה ומנוחה

ביה”ד הארצי פסק כי תחום שעות העבודה בעבודת לילה, ובכלל זה בענף השמירה, הינו בן שבע שעות, כאמור בסעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה. הקו המנחה הפרשני הראוי הוא שסטייה מהסדר שקבע המחוקק הראשי (בסעיף 2 לחוק (ב)) מכוח ההסמכה לכך, ובהתקיים התנאים שקבע לכך, צריכה להיות מפורשת.  כן נפסק כי השאלה אם עבודה במוצאי שבת נכללת ביום המנוחה או לא תלויה באופן הוסדר העניין בהודעה לעובד, בהעדר הסדרת העניין יש לראות את העבודה במוצאי שבת כחלק משעות המנוחה המזכה בתשלום גמול מיוחד.

לאחר שבית הדין סקר ההסדרים הנוגעים לתחום שעות העבודה בלילה והתכליות שעומדים מאחוריהם נקבע שיש ליתן תוקף לנקודת המוצא שקבע המחוקק בסעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה (להלן: החוק) באשר לתחום שעות העבודה (שלאחריהם קמה הזכאות לתשלום שעות נוספות), שכן הסדר זה מבטא איזון שערך.

מאידך, אין להכביד ביכולת לסטות מהסדרים אלה בכפוף להתקיימות התנאים הקבועים בסעיפים 4 ו-5 לחוק. הקו המנחה הפרשני הראוי הוא שסטייה מהסדר שקבע המחוקק הראשי (בסעיף 2 לחוק (ב)) מכוח ההסמכה לכך, ובהתקיים התנאים שקבע לכך, צריכה להיות מפורשת.

מאחר שבהסדרים המיוחדים לענף השמירה, לא ניתן למצוא אדנים ברורים עליהם ניתן להשתית את המסקנה בדבר שינוי תחום שעות העבודה בלילה הקבוע בסעיף 2 (ב) לחוק, ולכן עבודת לילה הינה בת 7 שעות ומעבר אליה זכאי העובד לתשלום שעות נוספות. האמור נכון  גם לאחר המעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים, מכוח הסכם קיבוצי משנת 1988 וצו ההרחבה שהוצא מכוחו.

באשר לזכאות לגמול מנוחה שבועית בגין עבודה במוצאי שבת, ביה”ד  קבע כי נוכח סעיף 7 לחוק, מנוחתו השבועית של העובד צריכה לכלול לגבי יהודי את יום השבת. את המונח” שבת” יש לפרש בזיקה למורשת ישראל ולא כהגדרת” יום”בחוק הפרשנות, ולכן עבודה במוצאי שבת איננה כשלעצמה עבודה בשבת.

השאלה אם לצורך תשלום גמול מנוחה שבועית עבודת העובד במוצאי השבת היא עבודה ביום המנוחה (שהיקפה, ככלל עומד על 36 שעות) תלויה תחילה באופן הגדרת יום המנוחה בהודעה לעובד,  והאם הוא כוללת גם את מוצאי שבת.

בהעדר הגדרה ברורה בהודעה לעובד יפעל דבר לטובת העובד במובן זה שההנחה היא כי גם מוצאי השבת כלולה בו.

אף בהנחה שיום המנוחה הוגדר בצורה ברורה בהודעה לעובד עדין יש לבחון אם הגדרה זו עולה בקנה אחד עם המגבלות הנורמטיביות החלות על נתינתו. כך, כל שהגדרת יום המנוחה השבועי בהודעה לעובד אינה מעניקה לו 36 שעות מנוחה, תיחשב העבודה במוצאי שבת כעבודה ביום המנוחה השבועי עד השלמת מכסת 36 השעות.

כלומר – קיימים שני משתנים המשפיעים על תשלום גמול מנוחה שבועית בגין העבודה במוצאי שבת, והם מתן ההודעה לעובד ותוכנה (לרבות בהירות תחום יום השבת) וכן חוקיות תוכנה (לרבות משכה בראי המגבלות לכך מכוח דין).

עמדת המערערת כי מששלמה גמול בגין העבודה ביום המנוחה (העובד עבד במשמרת שישי לילה) וניתנה לעובד מנוחת פיצוי, אזי לעולם אין לחייבה בתשלום גמול מנוחה שבועית בגין עבודה במוצאי שבת – נדחתה.

מנגד, דחה בית הדין את עמדת העובד כי משהועסק בתחום יום המנוחה השבועי, אזי לעולם יהא הוא זכאי לתשלום גמול מנוחה שבועית בגין העבודה במוצאי שבת, שכן לעבודתו במוצאי שבת לא קדמו 36 שעות מנוחה. התוצאה לפיה המעסיק יחויב בתשלום גמול מנוחה שבועית בגין העסקה במוצאי שבת כיוון שלא קדמו להעסקה זו 36 שעות מנוחה אפשרית, אך לא הכרחית, וכי את הזכאות לתשלום גמול מנוחה שבועית בגין עבודה במוצאי יש לבחון לאור הגדרת יום המנוחה השבועי בראי אמות המידה שהוצגו לעיל (הסכם הקובע  התחום ובהעדר הסכם עבודה במוצאי שבת  הינן חלק מיום מנוחה).

עע (ארצי) 9623-02-18 מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע”מ נ’ לבן דדיאשוילי, ניתן על ידי  ורדה וירט ליבנה, לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, נ.צ.: י’ רון, ג’ צימרמן; ניתן ביום 7.4.2020


לראש העמוד