חוק חופשה שנתית - בטבלה מרכזת של הוראות החוק

 

מס’ הוראה בחוק שם ההוראה תיאור הוראה
1. פירושים עובד בשכר” – פירושו עובד שגמול-עבודתו, כולו או חלקו, משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו. הכוונה בדרך כלל לגמול על בסיס יומי או שעתי, או על בסיס שכר קבלני.“שנת-עבודה” – פירושה פרק זמן של שנים-עשר חודש, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה.“חופשה” מפורשת בחוק כחופשה שנתית המגיעה לעובד על פי חוק חופשה שנתית.שימו לב – שמהגדרת שנה עבודה, עולה כי חשוב החופשה הינה על בסיס חשוב שנתי קלנדרי -מתחילת שנה ועד סופה.
2. הזכות לחופשה החוק קובע זכאות של כל עובד לחופשה, שתינתן לפי הוראות חוק חופשה שנתית.מהאמור עולה, כי גם עובדים זמניים ועובדים בניסיון זכאים לחופשה, בשיעורים הקובעים בחוק.
3(א) אורך החופשה החוק קובע כי אורך החופשה לכל שנת-עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא בעד כל אחת מהארבע השנים הראשונות– 14 יום; בעד השנה החמישית –16 יום; בעד השנה השישית – 18 יום; בעד השנה השביעית– 17 יום; בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסףלכל שנת עבודה עד 28 ימים.בימי החופשה ניתן לכלול יום מנוחה שבועית אחד לכל שבעה ימי-חופשה. שימו לב שבמגזר הפרטי – חל הסכם קיבוצי כללי שנחתם בין לשכת התיאום של ה ארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית, בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, מסדיר מכסות מעודכנות של ימי חופשה. בהתאם לכך המכסה השנתית לה זכאים עובדים במגזר זה, אשר עברו לעבוד חמישה ימים בשבוע, היא כדלקמן:-בעד כל אחת מהשנתיים הראשונות – 10 יום; בעד השנה השלישית והרביעית – 11 יום; בעד השנה החמישית – 12 יום; בעד השנה השישית, שביעית ושמינית – 17 יום; בעד השנה התשיעית ואילך – 23 יום.שימו לב – ימים חופשה אלו הינם ימי עבודה בפועל ולא ימים קלנדריים.הסכם זה הורחב בצו הרחבה.במידה והעובד עובד 5 ימים בשבוע ניתן לכלול בחופשה גם אם ימי שישי שבת.
3(ב)(1) אורך החופשה במקרה שקיים הקשר כל השנה והעובד עבד לפחות 200 ימים החוק קובע כי עובד זכאי למלוא מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן 3(א)לחוק,בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים:1. היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים כל שנת-העבודה (מינואר עד דצמבר). 2. העובד עבד באותה שנה לפחות 200 ימים.
3(ב)(2) ׂ אורך החופשה במקרה שקיים הקשר כל שנה והעובד פחות מ- 200 ימים בשנה החוק קובע, כי אם הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים כל שנת-העבודה (מינואר עד מדצמבר) והעובד עבד באותה שנה פחות מ- 200 ימים יהיו מספר ימי-החופשה להם זכאי העובד מחושבים באופן יחסי לימי החופשה המפורטים בסעיף 3(א) לחוק הנ”ל, כיחס מספר ימי-העבודה שעבד בפועל העובד באותה שנה אל המספר 200.שימו לב – שחלק של יום-חופשה לא יובא במניין.
3(ג)(1) במקרה שהקשר בין העובד למעביד קיים חלק מהשנה והעובד עבד לפחות 240 ימים באותה תקופה החוק קובע שאם הקשר המשפטי בין העובד ובין המעביד קיים בחלק משנת-העבודה (שמתחילה מינואר ועד דצמבר ) והעובד עבד בתוך אותו חלק-שנה לפחות 240 ימים – יהיה מספר ימי-החופשה להם זכאי העובד כאמור בסעיף קטן 3(א) לחוק.כלומר – שיעור הזכאות יהיה מלא לפי הטבלה הנזכרת באותו בסעיף 3(א) לעיל לחוק.
3ג(2) במקרה שהקשר בין העובד למעביד קיים חלק מהשנה והעובד עבד פחות מ- 240 ימים באותה תקופה החוק קובע,כי אם הקשר המשפטי בין העובד ובין המעביד קיים בחלק משנת-העבודה והעובד עבד פחות מ-240 ימים באותו חלק יהיה מספר ימי-החופשה להם זכאי העובד חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף-קטן 3(א) לחוק, כיחס מספר ימי-העבודה בפועל אל המספר 240. חלק של יום-חופשה לא יובא במניין.
3(א) עובד זמני בשכר החוק קובע, כי סעיף 3 לחוק, על סעיפי המשנה שלו, אינו חל על עובד בשכר שעבד פחות מ- 75 ימים רצופים, אצל מעביד אחד או במקום-עבודה אחד, בין בשנת-עבודה אחת ובין בשתי שנות-עבודה רצופות. לעובד כאמור תשולם תמורת חופשה, כמפורש בפרק השלישי לחוק (סעיף 15 לחוק).
3(ב) הפסקות בעבודה אינן קוטעות הרציפות החוק קובע,כי הפסקות בעבודה הבאות אינן קוטעות את הרציפות לעניין האמור בסעיף 3(א) לחוק –1) שירות-מילואים; 2) יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג, וכן אחד במאי; (3) חופשה על פי חוק זה וכל חופשה או פגרה שניתנה לעובד על פי חוק או בהסכמת המעביד, בין בשכר ובין שלא-בשכר; (4) שביתה או השבתה; (5) תאונה או מחלה; (6) ימי-אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד;(7) הפסקה ארעית ללא הפסקת יחסי עובד ומעביד; (8) אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, תשכ”ז-1967
5(א) ימים שאין להחשיב במניין ימי-החופשה החוק מונה את הימים שאין להחשיב במניין ימי-החופשה להם זכאי העובד ואלו הם:(1) ימי שירת מילואים; (2) ימי-חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג – להוציא ימי המנוחה השבועית; (3) ימי חופשת-לידה; (4) הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה; (5) ימי-אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם; (6) ימי שביתה או השבתה; (7) ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה-עשר ובמידה שעלו.
5(ב) השלמת ימי חופשה החוק קובע, כי אם חלו הימים האמורים בסעיף 5(א) לחוק, בימי החופשה של העובד, יראו את החופשה כנפסקת לאותם ימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה.
6(א) מועדי יציאה לחופשה החוק קובע, כי החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת-העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת-העבודה שלאחריה.
6(ב) + תוספת לחוק זכות העובד לניצול ימי חופשה במועד אחר מזה הקבוע בחוק החוק קובע חריגלמועד יציאה לחופשה הנזכר בסעיף 6(א) לעיל, לפיו אם העובד נתן למעבידו 30 ימים מראש הודעה על כך, רשאי הוא לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, במועד שיבחר, וכן יום אחד נוסף באחד מהימים המנויים בתוספת לחוק.הימים הנמנים בתוספת לחוק הם כלהלן:1. צום גדליה; ערב יום הכיפורים; ערב חג הסוכות; הושענא רבה; צום עשרה בטבת (יום הקדיש הכללי); תענית אסתר; פורים; שושן פורים; ערב חג הפסח; ערב שביעי של פסח; חג המימונה; ל”ג בעומר; ערב חג השבועות; צום י”ז בתמוז; צום תשעה באב; ערב ראש השנה. 2. ערב חג המולד; ערב ראשית השנה; ערב חג ההתגלות; ערב חג הפסחא; יום הבשורה; ערב עליית ישו השמיימה; ערב חג השבועות. 3. ערב ראש השנה ההג’רית; ערב יום הולדת הנביא; עליית הנביא השמיימה (לילת אלאסרא ואלמעראג’); ערב חג הפסקת הצום (רב עיד אלפיטר); ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא). 4. ערב חג אלח’דר (אליהו הנביא); ערב חג הנביא שועייב (יתרו); ערב חג הנביא סבלאן; ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא). 5. יום הזיכרון לעדה הצ’רקסית.. חג הסיגד. 7. יום האישה הבין-לאומי; יום הזיכרון לשואה ולגבורה; יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור (ערב יום העצמאות); יום ירושלים; אחד במאי; יום הניצחון על גרמניה הנאצית; יום פטירת הרצל; ראש השנה האזרחית.
7 (א) איסור צבירת חופשה החוק אוסר על צבירת חופשה.חריגלכלל – העובד רשאי בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי-חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות-העבודה הבאות.
8 רציפות חופשה החוק קובע שהחופשה תהיה רצופה.חריג לכלל– בהסכמת העובד והמעביד ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלק החופשה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים.
9(א) התראה מראש מועד תחילת החופשה החוק קובע שיש לקבוע את תאריך תחילת החופשה לפחות ארבעה-עשר יום מראש.כן קובע החוק את החובה של המעביד לרשום את ימי החופשה בפנקס המתנהל על פי סעיף 26 לחוק, אם הוא חייב לנהל פנקס כזה.
  העדר חובה למתן התראה במקרה של חופשה קצרה החוק קובע, כי אין חובה לתת התראה 14 של ימים לפני יציאה לחופשה, כנזכר בסעיף 9(א), באם מדובר בחלקי-חופשה של פחות משבעה ימים.
10(א) דמי החופשה החוק קובע שיעור כי דמי החופשה צריך להיות בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד.
10(ב)(1)   החוק קובע, כי עובד ששכרו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו, זכאי לדמי חופשהלפי שכר העבודה שהיה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והמשיך לעבוד באותו פרק זמן ששהה בחופשה.
10(ב)(2)   החוק קובע, כי עובד בשכר זכאי לדמי חופשהלפי השכר-העבודה היומי הממוצע שלו במכפלת ימי החופשה.החוק קובע, כי השכר הממוצע לצורך חשוב חופשה לעובד בשכר הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים. ואולם, אם היו ברבע השנה שקדמו לחופשה חדשי-עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע-השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, וזאת לפי בחירת העובד.עובד בשכר” – פירושו עובד שגמול-עבודתו, כולו או חלקו, משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו. הכוונה בדרך כלל לגמול על בסיס יומי או שעתי, או על בסיס שכר קבלני
10(ג)   החוק קובע כי שכר-עבודה לעניין סעיף (ב) הנ”ל הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות-העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על-ידי שר העבודה.כן נקבע שסכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים כחלק משכר העבודה.כלומר – מהוראות החוק עולה כי בחשוב השכר הקובע לצורך חופשה יש לכלול התמורה עבור שעות רגילות בלבד ואין לכלול החזרי הוצאות.
11 המועד לתשלום דמי החופשה החוק קובע, כי את דמי החופשה יש לשלם במועד שהיה משולם לעובד שכרו אילו לא יצא לחופשה והמשיך לעבוד. החוק מביא להקדמת תשלום דמי החופשה, וזאת במקרה שהעובד יצא לחופשה של שבעה ימים לפחות ודרש להקדים את תשלום דמי-החופשה. במצב זה יש לשלם לכל המאוחר שני ימי חופשה לפני תחילת החופשה.
12 איבוד הזכות לדמי חופשה החוק אוסר על עבודה תמורת שכר בימי החופשה. במידה והעובד עובד בימי החופשה עבודה סדירה בשכר בימי חופשתו, מאבד הוא זכותו לדמי-חופשה; ואם המעבד שילם כבר דמי חופשה, רשאי הוא לנכותם משכרו של העובד, או לגבותם בכל דרך בה גובים חוב אזרחי.
13 פדיון חופשה החוק קובעזכאות העובד לפדות בכסף ימי חופשה שלא נוצלו על ידי העובד והיו עומדים לרשותו לניצול אילו לא היו מסתיימים יחסי העבודה. פדיון-חופשה הינם בסכום השווה לדמי-החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.
15(א). תשלום תמורת חופשה החוק קובע כי במקום יציאה לחופשה בפועל יש לשלם תמורת חופשה בשיעור 4% לפחות משכר-העבודה, וזאתבהתקיים התנאים המצטברים הבאים:1. מדובר בעובד בשכר העובד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד לפחות יום אחד,אך פחות מ-75 ימים רצופים, כאמור בסעיף 4 לחוק. העבודה כאמור יכולה להיות בשנת-עבודה אחת או בשתי שנות-עבודה רצופות. 2. אין בין העובד למעביד חוזה-עבודה בכתב לתקופת-עבודה רצופה העולה על 74 ימים.
15(ב)   החוק קובע כי תמורת החופשה הנזכרת בסעיף 15(א) תשולם לקרן-החופשה של ענף-העבודה שבו עבד העובד, או בכל דרך אחרת שנקבעה בתקנות.
15(ג)   החוק קובע, כי במידה ותמורת החופשה משתלמת לקרן-החופשה לעובדים הנזכרים בסעיף 15(א) לחוק, חייב המעביד לשלמה בתחילת החודש שלאחר חודש-העבודה. התשלום הינו לפי שכר-העבודה המשתלם לחודש שלפניו. במידה והמשיך העובד לעבוד אצל אותו מעביד או באותו מקום-עבודה מעל ל-74 ימים רצופים, אזי על המעביד לשלם לעובד את דמי-החופשה, או פדיון-חופשה, הכל לפי העניין. במקרה כזה קרן-החופשה תחזיר למעביד, לפי בקשתו, את הסכומים שהעביר אליה המעביד לה בשל אותו עובד.
15(ד)   החוק קובע, כי תמורת החופשה ששולמה לקרן-חופשה תימסר לעובד לפי הוראות תקנון הקרן, ותמורת החופשה ששולמה בדרך אחרת תימסר לעובד בדרך שתיקבע בתקנות.
15(ה)   החוק קובע כי קרן-חופשה רשאית – בהסכמת העובדים שתינתן בהסכם קיבוצי, בחוזה-עבודה או בדרך אחרת שתיקבע – להגיע להסכם עם המעביד בדבר תשלום דמי-החופשה לקרן גם בעד עובדים שעבדו אצלו מעל ל-75 ימים.
16 זכות לתבוע תמורת חופשה החוק קובע, כי תמורת חופשה שמעביד חייב לשלמה, יראוה כחוב המגיע ממנו לקרן-החופשה או למי שיש לשלמה בהתאם לתקנות.
17 דין התשלומים החוק קובע כי דמי-חופשה, פדיון-חופשה ותמורת-חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר-עבודה.
21 התקנון שר העבודה יקבע תקנון לדוגמה לקרנות-חופשה ואותו תקנון, בשינויים שיאושרו על ידיו, יהיה לתקנון של קרן-חופשה, והקרן תפעל לפיו; התקנון לדוגמה יפורסם ברשומות.
26(א) פנקס חופשה החוק קובע כי מעביד חייב לנהל פנקס-חופשה שבו יירשמו ביחס לכל עובד הפרטים שייקבעו בתקנות.
26(ב)   שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה.
26(ג)   בהודעה על פי סעיף-קטן 26(ב) רשאי שר העבודה לקבוע שפנקס-החופשה יהיה חלק מפנקס אחר שהמעביד חייב לנהלו על פי חוק ששר העבודה ממונה על ביצועו.
28(א) עבירות ועונשים החוק מטיל קנס ביחס לכל עובד, שלגביו נעברה אחת העבירות האלה – (1) לא נתן לעובדו חופשה לפי החוק זה.(2) לא שילם, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי-חופשה, פדיון-חופשה או תמורת-חופשה לפי חוק זה.
28(ב) עבירות ועונשים החוק מטיל קנס על אדם שעבר אחת העבירות האלה –(1) הפריע למפקח-עבודה להשתמש בסמכויותיו; (2) סירב להשיב למפקח-עבודה על שאלה שהוא חייב להשיב עליה; (3) לא ניהל פנקס-חופשה לפי סעיף 26 לחוק; (4) לא רשם את הפרטים שיש לרשמם בפנקס-חופשה או רשם פרטים לא-נכונים או לא מלאים; (5) עבר על תקנות שהתקין שר העבודה על פי חוק זה.
29 אחריות של חבר הנהלה ושל מנהלים החוק רואה כאשם בעבירה וכאחד שניתן להביאו לדין ולהענישו גם כל חבר-הנהלה, מנהל או פקיד של חבר-אנשים, כהגדרתו להלן, שלא הוכיח אחד משני אלה: (א) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו; (ב) שנקט כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנידונה יקויימו. האמור לעיל רלבנטי לחבר הנהלה, מנהל או פקיד של חברה, אגודה שיתופית או כל חבר-אנשים אחר שלא נתן לעובד חופשה לפי חוק זה או שלא שילם, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי-חופשה, פדיון-חופשה או תמורת-חופשה.
31 התיישנות החוק קובע כי תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים.
32 חופשה בשעת חירום החוק מקנה לשר הממונה על חוק לדחות את מועדי יציאה חופשה בעתות חירום.
33 דין עובד מדינה לענין חוק זה דין עובד המדינה כדין כל עובד אחר.

 

פוסטים קשורים

ימי חופשה לעובד – כל המידע הנוגע לזכאות לחופשה שנתית, בצורה של שאלות ותשובות.

חשוב חופשה – מידע באשר לחשוב חופשה שנתית, בעיקר בכל הקשור לחשוב השכר הקובע.

דמי הבראה – כל המידע הנדרש בנושא דמי הבראה, בצורה של שאלות ותשובות.

הוראות חוק ותקנות – ימי חופשה לעובד

חוק חופשה שנתית, תשי”א-1951.

טבלה מרכזת של חוק חופשה שנתית.

תקנות חופשה שנתית (קרנות-חופשה), תשי”א -1951

תקנות חופשה שנתית (פנקס-חופשה), תשי”ז-1957

תקנות חופשה שנתית (שימוש בכספי קרן-חופשה) תשכ”ד – 1964

תקנות חופשה שנתית (חופשה מוארכת), תשכ”ד – 1963

תקנות חופשה שנתית (הצגת תמצית החוק), תשי”ט-1958

תקנות חופשה שנתית (דרך אחרת לתשלום תמורת חופשה), תשל”א – 1971

 

 

 

 



Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

לראש העמוד