הלנת שכר וחוק הגנת השכר -טבלה

    חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958
מס' הוראהבחוק שם ההוראה תיאור הוראה
1 הגדרות החוק מגדיר "שכר עבודה" – לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו; "שכר מולן" – שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע; "היום הקובע" – היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה לפי סעיפים 9, 10, 11, 13, 14 ו-16(ב), לפי העניין. "קופת גמל" – קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. 
2(א)  חובת תשלום במזומנים החוק קובע, כי שכר עבודה ישולם במזומנים.  עם זאת, החוק מתיר לשלם את שכר העבודה בשיק או בהמחאת דואר, אם דרך תשלום זאת נקבעה בהסכם קיבוצי, או בחוזה עבודה, או שהעובד הסכים לה בדרך אחרת, וזאת בתנאי שהעובד יכול לקבל מהנמשך פירעון השיק או המחאת הדואר, במועדים הקבועים בחוק לתשלום שכר העבודה, כאמור בסעיפים 9 עד 14 לחוק, הכל לפי העניין.
2(ב)    החוק קובע, כי מקום עבודה שאין העובד יכול להשיג בו מצרכים או לקבל שירותים שהוא זקוק להם, וסיפק אותם המעביד בעצמו או על ידי מי שקשור בו או במפעלו יסופקו לעובד מצרכים ושירותים אלה במחיר הוגן שאין בו ריווח.  אם סופקו המצרכים או השירותים על דעת המעביד על ידי אדם מהחוץ, מחירם צריך להיות הוגן. כן נקבע, כי המחיר בו יסופקו מצרכים ושירותים כאמור טעון הסכמת ועד העובדים במפעל, ובמקרה של חילוקי דעות יקבע את המחיר מי שהוסמך לכך על- ידי שר העבודה. 
3 תשלום בשווה כסף החוק מתיר בהסכמת העובד לשלם חלק משכר עבודה בדיור, אוכל ובמשקאות המיועדים לצריכה במקום העבודה, להוציא משקאות משכרים.  דרך תשלום זו מותנית בעיגונה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהיא נוהג מקובל בתנאי עבודה, ובלבד שהשווי המיוחס לכל אלה לא יעלה על המקובל בשוק. 
4(א) איסור הגבלות החוק אוסר על מעביד לחייב את עובדו לקנות מצרכים ממנו או ממי שקשור בו או במפעלו, או להזדקק לשירותיהם.  כן החוק אוסר על המעביד להגביל בכל דרך אחרת זכותו של עובד להשתמש בשכר עבודתו. 
4(ב)   החוק קובע, כי מקום עבודה שאין העובד יכול להשיג בו מצרכים או לקבל שירותים שהוא זקוק להם, וסיפק אותם המעביד בעצמו או על ידי מי שקשור בו או במפעלו יסופקו לעובד מצרכים ושירותים אלה במחיר הוגן שאין בו ריווח; ואם סופקו על דעת המעביד על ידי אדם מהחוץ – יסופקו במחיר הוגן.  המחיר בו יסופקו מצרכים ושירותים כאמור טעון הסכמת ועד העובדים במפעל, ובמקרה של חילוקי דעות יקבע את המחיר מי שהוסמך לכך על- ידי שר העבודה. 
5.  איסור שכר כולל החוק אוסר על קביעת שכר כולל בעד שעות נוספות, או גמול עבודה במנוחה השבועית, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה.  החוק קובע כי רואים שכר כולל כאמור כשכר רגיל בלבד. חריג לכך – נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על ידי שר העבודה. 
3.  דרך תשלום שכר החוק קובע כי שכר עבודה ישולם לידי העובד במישרין.  עם זאת,  החוק מתיר ששכר העבודה ישולם לעובד, על פי הוראתו בכתב, באמצעות בן-זוגו, הורו, ילדו, חבר בעבודה, הקיבוץ שהעובד חבר בו, בנק, חברת דואר כהגדרתה בסעיף זה, לשכת עבודה, או כל תאגיד שאושר לכך על ידי שר התמ"ת עבודה בהסכמת ארגון העובדים הגדול ביותר ובאישור ועדת העבודה של הכנסת. 
4(א)    החוק קובע, כי שכר עבודה לעובד שירות בעבודת משק לפי סימן ב'ו לפרק ו' של חוק העונשין, תשל"ז-1977, ישולם באמצעות שירות בתי הסוהר או באמצעות שירות התעסוקה. 
4(ב) שכרו של עובד שנפטר החוק קובע, כי אם נפטר עובד לפני ששולם שכר העבודה המגיע לו, אזי יש לשלם שכר העבודה, על אף האמור בדיני הירושה, לידי מי שהעובד הורה לעניין זה.  אם העובד לא נתן הוראה – ישולם השכר לבן-זוגו ואם אין לו בן-זוג – ליורשו. 
8(א)  עיקול, העברה ושעבוד החוק קובע, כי שכר העבודה החודשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור.  החוק קובע עוד,  כי היה הסכום האמור בתוספת השנייה לחוק הבטחת הכנסה גבוה מ-80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי. החוק מגדיר "שכר העבודה החדשי" – שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעביד חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק. 
8(א)(א1)   החוק קובע, כי אם שכר העבודה משתלם על בסיס של יום, יהיה הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד משכר העבודה היומי – החלק העשרים וחמישה מהסכום כאמור בסעיף קטן 8(א). 
8(ב)   החוק קובע, כי סעיף קטן 8(א) לחוק אינו חל על עיקול, העברה או שעבוד לשם תשלום מזונות. כלומר – מזונות ניתנים לעיקול באופן מלא. 
8(ו)   ההגבלות שבסעיף 8 לעיל חלות גם על שכר עבודה שמשולם על ידי לשכת העבודה, שירות בתי הסוהר או תאגיד כאמור בסעיף 6 לחוק. אותם גופים רשאים לנכות כל סכום שנתנו לעובד כמקדמה על חשבון שכר העבודה. הגבלות כאמור בנוגע למוסד בנקאי או חברת הדואר יחולו על שכר העבודה שבידיהם במשך חודש ימים מיום ששולם להם. 
9.  מועד לתשלום שכר חודשי החוק קובע, כי שכר עבודה המשתלם על בסיס של חודש ישולם עם תום החודש בעדו הוא משתלם.  בשכר עבודה המשתלם על בסיס תקופה ארוכה מחודש, רואים כאילו היה החלק היחסי לכל חודש משתלם על בסיס של חודש. 
10.  מועד לתשלום שכר שאינו שכר חודשי החוק קובע, כי שכר עבודה המשתלם על בסיס של שעה, יום, שבוע או לפי כמות התוצרת, ישולם, אם לא נקבע מועד אחר בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה, בתום מחצית החודש בו הועבד העובד.  אולם, החוק קובע, לגבי עובד ששכר-עבודתו משתלם על בסיס כאמור, אך הועבד במשך כל החודש כאמור, יחול סעיף 9 לחוק, היינו השכר ישולם בתום החודש, וזאת בתנאי שתוך החודש שולמו לעובד מקדמות, בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה. 
11.  מועד לתשלום שכר קיבולת החוק קובע, כי שכר עבודה המשתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת, שביצועה נמשך יותר מארבעה-עשר יום, ישולם ביום גמר ביצוע העבודה, וזאת בתנאי ששולמו תוך ביצוע העבודה מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה.  במידה ולא שולמו מקדמות כאמור, יראו את השכר כמשתלם לפי כמות התוצרת.  
12.  מועד לתשלום השכר למי שחדל להיות מועבד החוק קובע, כי  אם הסתיימו יחסי העבודה, ישולם שכרו של העובד במועד שבו היה משתלם שכרו, לפי הסעיפים 9, 10 או 11, אילו המשיך העובד לעבוד.
14(א)  הגדלת שכר החוק קובע כי אם הוסכם, בהסכם קיבוצי או הסכם אישי, על הגדלת שכר או תוספת שכר לתקופה שחלפה, ולא הוסכם על המועד לתשלום ההפרשים המגיעים לעובד בעד אותה תקופה לפי ההסכם, ישולמו ההפרשים במועד הקרוב לתשלום שכר העבודה.  בית הדין רשאי לקבוע מועד אחר, לפי פניית המעסיק. 
14(ב)   החוק קובע, כי אם הוסכם בהסכם קיבוצי, או בהסכם בכתב שבין ארגון עובדים למעבידים אף שאינו הסכם קיבוצי, על הגדלת שכר לתקופה עתידה, אזי ניתן שתשלום תוספת השכר יידחה למועדים שייקבעו בהסכם כאמור.  האמור כפוף לכך שתשלום התוספת לא יידחה למועד מאוחר מששה חדשים לאחר היום שבו צריך היה להשתלם השכר אלמלא נדחה. 
15.  מקום ושעות לתשלום השכר החוק קובע, כי שכר העבודה ישולם לעובד במקום העבודה ולכל המאוחר שעתיים לאחר גמר העבודה.  אך, לעובד במשמרת שניה או במשמרת שלישית, וכן למי שחדל להיות מועבד, מותר לשלם את השכר בשעות שבהן משתלם השכר ליתר העובדים. החוק אוסר על תשלום שכר העבודה במקום בו נמכרים משקאות משכרים, חוץ מהעובדים באותו מקום. 
16(א)  קצבה ופיצוי הלנת קצבה החוק קובע כי בסעיף זה:  "קצבת פרישה" – תשלומים תקופתיים המשתלמים לעובד מאת מעביד או קופת גמל, לאחר פרישה מוחלטת או חלקית של העובד מעבודתו, שלא מחמת נכות או מחלה. "קצבת נכות" – תשלומים תקופתיים המשתלמים לעובד מאת מעביד או קופת גמל, לאחר פרישה מוחלטת או חלקית של העובד מעבודתו, מחמת נכות או מחלה. "קצבת שאירים" – תשלומים תקופתיים המשתלמים מאת מעביד או קופת גמל, לשאיר של עובד או לשאיר של מי שהיה עובד ופרש מעבודתו."קצבה" – קצבת פרישה, קצבת נכות או קצבת שאירים; "קצבה מולנת" – קצבה שלא שולמה עד ליום הקובע, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, שהוא היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה לפי סעיפים 9, 10, 11, 13, 14 ו-16(ב) לחוק, לפי העניין.  
16(ב)   החוק קבוע, כי קצבה חודשית תשולם עם תום החודש שבעדו היא משתלמת.  אם הקצבה  משתלמת בעד תקופה אחרת – עם תום אותה תקופה. 
16(ג)   החוק קבוע כי לקצבה מולנת יווסף פיצוי הלנת קצבה, אשר יחושב בדרך שמחשבים פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17, לחוק בשינויים המחוייבים
16(ג1)   החוק קובע כי פיצוי הלנת קיצבה יהיה לכל דבר, פרט לענין סעיף קטן 16(ג)(פיצוי הלנה), חלק מהקצבה. 
16(ד)   החוק קובע כי, הוראות סעיפים 14 (הגדלת השכר), 17א (התיישנות פיצוי הלנה) ו-18 (הפחתת פיצויי הלנה) לחוק יחולו, בשינויים המחוייבים, על קצבה כאילו היתה שכר עבודה, ובכל מקום בסעיפים האמורים שבו מדובר במעביד, יראו כאילו מדובר במי שחייב בתשלום הקצבה. 
16(ה)   הוראות סעיף 20(ד) יחולו אף על תשלום פיצוי הלנת קצבה כאילו היה פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. 
16א(א)(1)  תשלום ראשון של קצבה על אף האמור בסעיף 16 לחוק, קצבת פרישה שמשלם מעביד לעובד שפרש מעבודתו והפרישה היתה על פי יזמת העובד, תחשב קצבה כמולנת אם לא שולמה עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו מאה ושמונים ימים מיום מסירת הודעת העובד למעביד על הפרישה. 
16א(א)(2)   על אף האמור בסעיף 16 לחוק, קצבת פרישה שמשלם מעביד לעובד שפרש מעבודתו והפרישה לא היתה על פי יזמת העובד, תחשב כקצבה מולנת אם לא שולמה עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו ששים ימים מיום הפרישה. 
16א(א)(3)   על אף האמור בסעיף 16 לחוק, קצבת פרישה שמשלמת קופת גמל לעובד שפרש מעבודתו,  לא תחשב כקצבה מולנת אם לא שולמה עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו מאה ושמונים ימים מיום שהעובד או המעביד הגיש את הבקשה לקצבה לקופת הגמל. 
16א(א)(4)   על אף האמור בסעיף 16, קצבת נכות לא תחשב כקצה מולנת אם לא שולמה עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו ששים ימים מיום מתן החלטת הועדה הרפואית שלפיה זכאי העובד לקצבת נכות, או מיום הפרישה מהעבודה מחמת נכות, לפי המועד המאוחר יותר. 
16א.(א)(5)   על אף האמור בסעיף 16, קצבת שאירים לא תחשב כקצבה מולנת אם לא שולמה עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו תשעים ימים מיום שאחד השאירים הגיש את הבקשה לקצבה.  אם הזכאות לקצבה תלויה על פי חיקוק או על פי תקנונה של קופת גמל במתן פסק דין או החלטה של בית משפט או של בית דין, קצבת השאירים לא תחשב כמולנת  אם לא שולמה עד תום החודש שבו נסתיימו שלושים ימים מיום המצאת פסק הדין או ההחלטה הסופיים, הכל לפי המועד המאוחר יותר. 
16(ב)  תשלום הפרשים על אף האמור בפסקאות (1), (3) ו-(5) לסעיף קטן 16 (א) לחוק, החוק מקצר את התקופה שגמלה לא נחשבת כמולנת אם היו ברשות מי שחייב בתשלום הקצבה נתונים מספיקים לקביעת הזכאות לקצבה ושיעורה, תוך המועדים האמורים הנזכרים בפסקאות  האמורות.  במקרה האחרון לא יחולו עליו הפסקאות האמורות לעיל, החל מתום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו ששים ימים מהיום שבו היו ברשותו הנתונים האמורים. 
16(ג)  הגשת בקשה החוק קובע, כי אם לא היו ברשות מי שחייב בתשלום קצבה נתונים מספיקים לחישוב סכום הקצבה המגיעה בארבעת החדשים הראשונים שלאחר המועדים האמורים בפסקאות (1) עד (5) לסעיף קטן (א) ובסעיף קטן (ב), והוא שילם מקדמה על חשבון הקצבה בסכום המתאים לנתונים שהיו ברשותו בחודש שקדם לחודש שבו שולמה המקדמה, לא יראו את יתרת הקצבה כמולנת עד תום החודש שלאחר החודש האחרון לתשלום המקדמה. 
16ב.   על אף האמור בסעיף 16, לגבי הפרש הנובע משינוי בסכום הקצבה לאחר שהוחל בתשלומה, לא יראו קצבה כמולנת עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו ששים ימים לאחר המועד שבו נקבע השינוי האמור או שבו הוא חל, הכל לפי המועד המאוחר יותר. 
16ג.   החוק קובע כי עובד החייב לפרוש מעבודתו, על פי תנאי העסקתו, בהגיעו לגיל פלוני, או אם דרש ממנו מעבידו לפרוש מעבודתו לפני שהגיע לגיל האמור, והוא זכאי עקב פרישתו לקצבת פרישה מקופת גמל – חייב מעבידו להגיש בקשה כאמור בפסקה (3) לסעיף 16א(א) לפחות ששה חדשים לפני מועד הפרישה, ואם לא עשה כן יהיה העובד זכאי לקבל ממעבידו פיצוי הלנת קצבה בעד התקופה שבה היו רואים את הקצבה כמולנת אילולא הוראות הפסקה האמורה. 
17(א)  פיצוי הלנת שכר החוק קובע כי לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה: 1) בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה – 5% מהשכר המולן; ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו – 10% מהשכר המולן,2) פיצוי הלנה בשיעור של 20% על הסכום הכולל של השכר המולן בתוספת הפרשי ההצמדה בעד כל חודש שבו מולן השכר. עבור חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי. 
17 (ב)   החוק קובע כי פיצוי הלנת שכר יהיה לכל דבר, פרט לענין סעיף זה, חלק משכר העבודה. כלומר – לא נפסקים פיצויי הלנה בגין הלנת פיצויי הלנת שכר.
17א(א)  התיישנות הזכות לפיצויי הלנת שכר מתיישנת תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן.  אם העובד קיבל את השכר המולן, תקופת ההתיישנות מתקצרת ל- 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי.  בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים. 
17א(ב)   החוק קובע כי תקופת התיישנות ארוכה של שלוש שנים לתביעת פיצויי הלנה, אם היו 3 הלנות שכר בתקופה של  12 חודשים רצופים, בתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי.  הכוונה בסעיף להאריך תקופת התיישנות לגבי פיגורים, חוזרים ונשנים בשכר. 
17א(ג)   הוראות סעיף קטן 17(א)(ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתיישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א).  כלומר – תקופת ההתיישנות המוארכת בת 3 שנים אינה חלה על שכר שכלל לא שולם וחלפה שנה ממועד תשלומו. 
18. הפחתת פיצוי החוק מקנה לבית הדין לעבודה סמכות להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה, או עקב חילוקי דעות ממשיים בדבר עצם החוב, וזאת בתנאי שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו. 
18א.  תחולת חוק פסיקת ריבית והצמדה החוק קובע כי במקרה של התיישנות הזכות לפיצויי הלנה, או שבית דין באזורי ביטל את פיצוי הלנה – יחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961. 
19(א) פשיטת רגל ופירוק התאגיד במקרה של מתן צו פירוק או פשיטת רגל של מעביד אין חובה בתשלום פיצוי הלנת שכר. אולם, המפרק רשאי להוסיף הפרשי הצמדה וריבית שיהיו לכל דבר ועניין שכר.
19(ב)   האמור בסעיף 19(א) לא יחול לענין שכר עבודה שכונס הנכסים הרשמי, נאמן בפשיטת רגל, מנהל עזבון בפשיטת רגל ומפרק תאגיד התחייבו בו אחרי מתן הצו הפירוק או פשיטת הרגל. 
19א(א)  חוב לקופת גמל כשכר מולן סכום שמעביד חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעביד חייב לנכותו משכר העובד, יחשב כמולן אם לא הועבר לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שבגינו קמה החבות לבצע ההפקדה כאמור לקופה.
19א(ב)   לגבי סכום שהמעביד חייב לנכות משכר העובד והולן יהיה המעביד חייב בפיצוי לפי סעיף 17 לחוק; 
19א(ב)(2)   סכום שהולן שמעביד חייב במישרין לקופת הגמל יישא הפרשי הצמדה בתוספת 20% על הסכום הכולל של החוב והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולם החוב. בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20%. 
19א(ג)   החוק קובע, כי  קופת גמל תנהל לכל עובד המבוטח בה כרטיס אישי ובו הפרטים שנקבעו בתקנות.  החוק מחייב את המעביד למסור לקופת גמל פרטים לגבי עובדו, כפי שיקבע שר העבודה בתקנות. 
19א(ד)   החוק קובע, כי סכום שמעביד חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן א19(א), יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו. 
19א(ה)   החוק מקנה לקופה זכות תביעה ושיפוי כנגד המעביד במקרה שעברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן 19א(א) ובטרם שולם החוב בשל העובד וקרה לו מקרה המזכה אותו או את חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל. 
19א(ז)   בית הדין האזורי לעבודה רשאי להפחית תשלום שמעביד חייב לקופת גמל בחזקת שיפוי כאמור בסעיף קטן 19א(ה) אם ראה נסיבות המצדיקות לעשות כן. 
19א(ח)   החוק קובע, כי אם עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן 19א(א) ולא שולם חובו של המעביד לקופת הגמל כאמור בסעיף קטן 19א(א), רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעביד.  לאחר שעברו ששה חדשים נוספים מיום מסירת ההודעה כאמור ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יהיה העובד עוד מבוטח בקופה כאילו התשלום שולם במועדו. האמור כפוף לכך שבית הדין לעבודה יקבע  כי הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.  
19א(ט)   החוק קובע דבר כיסוי ביטוחי של המבוטח גם בתוך ששת החדשים הנוספים שלאחר ששת החודשים הראשונים כאמור בסעיף 19א(ח), אף אם הפיגור חל שלא עקב רשלנות הקופה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותה. 
19א(י)(1)   החוק קובע, כי אם חל על העובד הסכם קיבוצי כללי או צו הרחבה המחייב מעביד לשלם בעדו סכום לקופת גמל והמעביד לא מסר לקופת גמל פרטים שנקבעו בתקנות לגבי העובד ולא שילם סכום כלשהו בשל העובד, תהיה הקופה משוחררת כלפי העובד ולא יחולו עליה סעיפים קטנים 19א(ד) עד (ט). עם זאת החוק קובע, כי אם שולם חובו של המעביד בשל העובד לקופת גמל כאמור תוך שלוש שנים מהמועד האמור בסעיף קטן 19א(א) ולפני שאירע מקרה המזכה את העובד או חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל – יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם החוב במועד ויהיה העובד מכוסה ביטוחית. 
19א(י)(2)   החוק קובע אם שילמה קופת הגמל לעובד או לחליפו תשלום או העניקה לו שירות בעין מכוח פסקה 19א(י)(1) תוך שנה מיום ששולם חובו של המעביד כאמור, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לחייב את המעביד לשפות את קופת הגמל בשל כך אם ראה נסיבות המצדיקות לעשות כן. 
19ב  ביטוח במספר קופות גמל החוק קובע כללים בנוגע להוראות סעיף 19א(ד) עד (יא) כאשר ישנם מספר קופת גמל שמבטחות את העובד. 
20(א)  פיצויי הלנת ופיצויי פיטורים החוק קובע, כי בסעיף זה, "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", לגבי עובד או מי שזכאי לפיצויי פיטורים מכוחו –  המאוחר שבין המועדים האלה:  (1) יום הפסקת יחסי עובד ומעביד; (2) המועד שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על פי הוראת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה החלה על העובד; (3) אם מדובר בזכות לפיצויי פיטורים העודפת על זו הקבועה בחיקוק, בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי אחר או בצו הרחבה – היום שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על פי אותה הסכמה מכוחה נתנה הזכות העודפת. אם לא נקבע יום כאמור והזכות כאמור נקבעה לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד – היום שבו נקבעה הזכות. (4) אם נקבעה, על פי הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה, זכות לפיצויי פיטורים לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד ולא נקבע מועד לתשלומם – היום שבו נקבעה הזכות. (5) אם הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד או במילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום – יום מילוי התנאי האמור או יום תום התקופה האמורה, לפי הענין. 
20(ב)(1)   החוק קובע, כי יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם, בהתאם לקבוע בסעיף 20(א) לחוק.  פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית אם שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום הששה עשר לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם. 
20(ב)(2)   החוק קובע, כי שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם, יישאו הם הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו בתוספת פיצוי הלנה בשיעור של 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים בעד כל חודש שבו לא שולמו. בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי. 
20(ב)(ב1)   החוק קובע, כי פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה לכל דבר, פרט לעניין סעיף קטן 20(ב), חלק מפיצויי הפיטורים. 
20(ב)(ב2)   החוק קובע, כי המעביד רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעביד, או סכום שהמעביד חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים. 
20(ג)   החוק קובע כי מי שזכאי לפיצויי פיטורים, שלא מכוח סעיפים 1(א) (פיטורי עובד) או 5 (פטירת עובד) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג–1963, יחול לגביו המועד לתשלום פיצויי פיטורים כאמור בסעיף קטן 20 (א) רק לאחר שנמסרה למעביד קודם לכן דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תוך ציון העילה לדרישה.  אם נמסרה הדרישה למעביד לאחר המועד האמור הנזכר בסעיף 20(א), יחול לגביו המועד לתשלום הפיצויים ביום מסירת הדרישה. 
20(ד)   החוק קובע, כי הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 לחוק יחולו, בשינויים המחוייבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר.  ואולם בית-דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18 לחוק, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה: (1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית – הדין; (2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעביד; (3) הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם. 
20(ה)   החוק קובע, כי אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם, לא יהיה העובד זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל על חשבון או במקום הפיצויים. 
20(ו)   החוק קובע, כי אם נפטר עובד או מי שהיה עובד, והפקיד המעביד בקופת בית דין אזורי סכום של פיצויי פיטורים על-מנת שבית-דין יעבירו לזכאי לו – יראו לעניין פיצויי הלנה כאמור בסעיף 20(ב) לחוק, כאילו שולם הסכום האמור לזכאי ביום ההפקדה.
24(א)  פנקס השכר ותלוש השכר החוק מטיל חובה על מעביד לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר. החוק מגדיר "פנקס שכר" – פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם; "תלוש שכר" – רישום נתונים מתוך פנקס השכר, המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד. 
24(ב)   החוק קובע כי פרטי השכר בפנקס השכר ובתלוש השכר יכללו את הפרטים המנויים בתוספת לחוק. 
24(ג)   החוק קובע כי הרישום בפנקס השכר ומסירת תלוש השכר לעובד ייעשו לא יאוחר מהיום הקובע, שהוא היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה לפי סעיפים 9, 10, 11, 13, 14 ו-16(ב) לחוק, לפי הענין. 
24(ד)   החוק קבוע חריג, לפיו הוראות סעיף 24 לחוק בדבר ניהול פנקס שכר ומסירת תלוש שכר לא יחולו על יחיד לגבי עובדו שאותו הוא מעסיק שלא במסגרת עסקו או משלח ידו. זולת אם נקבע אחרת בתקנות שהוציא השר לגבי סוגי מעבידים או עובדים כאמור ובתנאים ובדרך שקבע. 
25(א) ניכויים משכר עבודה החוק אוסר באופן מוחלט על ניכויי שכר, למעט ניכויים של סכומים הבאים:- 1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק; 2) תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו; 3) דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, או דמי טיפול ארגוני, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו והתשלומים הרגילים לוועד העובדים במפעל; תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על פי האמור המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת;4) סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק; 5) תשלומים שוטפים לקופת גמל. ואולם, תשלומים לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלומם. 6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה; 7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פיסקה. 
25(ב)   על אף האמור בסעיף 25(א), החוק קובע כי אם חדל עובד לעבוד   אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.  שימו לב – שבהתאם לפסיקה ניתן לנכות מהשכר האחרון רק חוב ברור שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת. 
25א. העברת סכומים שנוכו החוק קובע, כי סכום שנוכה בהתאם לסעיף 25 לחוק, יעבירו המעביד למי שלו מיועד הסכום בתוך 30 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו נוכה, להוציא אם נקבעה בחיקוק דרך אחרת. 
25ב(א)(1)  עונשין החוק קובע כי דינו של מעביד, שלא מוסר לעובדו תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג) לחוק, בניגוד להוראות סעיף 24(א) לחוק – מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין. עבירה לפי פסקה זו היא מסוג העבירות של אחריות קפידה. 
25ב(א)(2)   החוק קובע, כי דינו של מעביד המוסר לעובדו תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב) לחוק –  מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, 
25ב(ב)   החוק קובע, כי דינו של מעביד שניכה סכומים משכרו של עובד, בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק  – מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. 
25ב(ב1)(1)   החוק קובע, כי מעביד שלא שילם לעובדו שכר וחלף היום הקובע שלאחריו הפך אותו שכר לשכר מולן, והמעביד לא הוכיח שאי תשלום השכר נבע מנסיבה שאינה בשליטתו, דינו – מאסר חצי שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. 
25ב(ב1)(2)   החוק קובע, כי לא יועמד מעביד לדין בשל עבירה לפי 25(ב)(ב1)(1) לחוק, אלא אם כן חלפו 90 ימים מהיום הקובע והשכר לא שולם עד אותו מועד, ובהתאם לנוהל שיאשר היועץ המשפטי לממשלה. 
25ב(ג)   החוק קובע, כי מעביד שניכה סכומים משכרו של עובד ולא העבירם למי שלו יועדו הסכומים, בניגוד להוראות סעיף 25א, דינו – מאסר שנתיים או קנס פי חמישה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. 
25(ד)(1)   החוק קובע, כי מעביד שבנסיבות מחמירות עבר עבירה המנויה בהוראות סעיפים 25ב(א)(1) (אי מסירת תלוש, או תלוש חסר), או 25ב(2) (ניכויים שלא כדין מהשכר), או 25ב(ב) – דינו כפל הקנס הקבוע באותו סעיף קטן, לפי העניין. 
25(ד)(2)   החוק קובע, כי מעביד שעבר בנסיבות מחמירות על הוראות סעיפים 25ב(ג) (ניכוי משכר שלא הועבר ליעדו) – דינו מאסר 30 חודשים או קנס פי שישה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. 
25(ה)   לעניין סעיף 25(ד), החוק קובע מהן "נסיבות מחמירות", שהן כל אחת מאלה: 1) המעשה נעשה בכוונה להשיג טובת הנאה לנאשם או לאחר, או להימנע מתשלום המגיע לעובד או בעבורו; 2) המעביד מואשם בכתב האישום בשישה אישומים לפחות בשל ביצוע עבירות לפי חוק זה, בתוך תקופה שאינה עולה על 12 חודשים, ובלבד ששישה אישומים הם בשל עבירות שנעברו כלפי שני עובדים, שלושה אישומים כלפי כל אחד מהם. במניין האישומים לפי סעיף זה, יראו אישום בעבירה כלפי יותר מעובד אחד כאישום בעבירה כלפי כל אחד מהעובדים. 
26(ב) אחריות נושא משרה בתאגיד החוק קובע, כי נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף 25ב לחוק על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו. המפר הוראה זו, דינו – מחצית הקנס הקבוע לאותה עבירה. 
26(ג)   החוק קובע, כי אם נעברה עבירה לפי סעיף 25ב לחוק בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו האמורה בסעיף קטן 26(ב), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. 
26(ד)   לעניין סעיף 26 לחוק, החוק מגדיר "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. 
26א(א)   סמכות שיפוט ותרופות  החוק קובע, כי לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר. 
26א(ב)(1)   החוק מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק פיצויי לדוגמא (עונשיים) שאינם תלויים בנזק אם מעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג) לחוק, בניגוד להוראות סעיף 24(א) לחוק, או כי המעביד מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב) לחוק. 
26א(ב)(2)   החוק קובע, כי אם מצא בית הדין לעבודה כי המעביד ביצע הפרה כאמור בפסקה 26א(ב)(1) (אי מסירת תלוש, או תלוש חסר) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעביד ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת. 
26א(ב)(3)   החוק קובע כי פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה 26א(ב)(1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר. הסכום הנקוב בפסקה זו יעודכן אחת לשנה לפי מדד המחירים לצרכן. 
26א(ב)(4)   החוק קובע, כי  אין בהוראות סעיף 26א(ב) כדי לגרוע מזכותו של עובד לפיצויים או לכל סעד אחר לפי כל דין, בשל אותה הפרה.  החוק קובע כי לא ניתן לתבוע בתביעה ייצוגית לפי סעיף האמור. 
26ב(א)  נטל הוכחה בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר – תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, וזאת אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו. 
26ב(ב)   החוק קובע, כי על אף האמור בסעיף קטן 26ב(א) לחוק, אם הייתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעביד כאמור באותו סעיף 26(ב)(א), רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות. 
26ב(ג)   בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעביד שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24 לחוק, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראות סעיף 5 לחוק, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לעובד כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת. 
26ג(א)  פיצוי הלנת שכר ותהליך פלילי בבואו לפסוק פיצוי הלנת שכר למעביד כאמור בסעיף 17, רשאי בית דין לעבודה להתחשב בכך שהמעביד הורשע בשל אותו מעשה, או שהוטל עליו עיצום כספי בשלו לפי חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט-2009. 
26ג(ב)   בבואו להטיל קנס על מעביד שהורשע בעבירה לפי סעיף 25ב(ב1), רשאי בית דין לעבודה או בית משפט להתחשב בכך שנפסק נגד המעביד פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17 בשל המעשה שבשלו הורשע כאמור. 
26ג(ג)   בבואו לגזור את דינו של מעביד שהורשע בעבירה לפי סעיף 25ב(ב1) לחוק, רשאי בית דין לעבודה או בית משפט להתחשב בכך ששכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או ששכר העבודה לא שולם במועדו עקב חילוקי דעות שיש בהם ממש בדבר עצם החוב ובלבד שהחלק שאינו שנוי במחלוקת שולם. 
28(א)(1)  זכות תביעה החוק קובע, כי לאלה תהיה זכות תביעה במישרין נגד המעביד: (1) אדם אשר לו מיועד סכום שנוכה לפי סעיף 25; (2) קופת גמל – לגבי סכום שהמעביד חייב לה כאמור בסעיף 19א ולגבי פיצויי הלנת שכר בשל סכום כאמור; (3) שירות בתי הסוהר או שירות התעסוקה – לגבי סכום שהמעביד חייב לשלם לעובד שירות בעבודת משק לפי סימן ב'1 לפרק ו' של חוק העונשין, התשל"ז-1977. 
28(ב)   החוק קובע, כי תביעת עובד לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר, יכול שתוגש לבית הדין לעבודה גם בידי ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה, ובאין ארגון עובדים כאמור – בידי ארגון העובדים שהעובד חבר בו. 
28א  הגנה על עובד החוק אוסר על מעביד לפטר עובד, או לפגוע בשכרו, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, בשל תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים כאמור בסעיף 28(ב) לחוק, בתום לב, לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר, או משום שסייע העובד בתום לב לעובד אחר או לארגון העובדים, בקשר לתביעה כאמור. 
30(א)  ערבות מעביד חדש לחוב קודמו החוק קובע, כי אם עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם. כדי להשתחרר מחבות זו רשאי המעביד החדש, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור. 
30(ב)   הוראות סעיף 30(א) לחוק לא יחולו על העברת מפעל, חלוקתו או מיזוגו עקב פשיטת רגל או עקב פירוק של חברה או אגודה שיתופית בגלל אי-יכלתה לשלם חובותיה. 
33.  המדינה כמעביד לענין חוק זה דין המדינה כמעביד כדין כל מעביד אחר. 
34.  שמירת זכויות חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג. 
    תוספת לחוק –  (סעיף 24(ב) פרטי השכר ששולם לעובד
סעיף 1 (א) לתוספת לחוק פרטים לגבי העובד והמעביד פרטים לגבי העובד – תלוש שכר צריך לכלול פרטים לגבי העובד  – שם משפחה ושם פרטי של העובד ומספר הזיהוי שלו.
סעיף 1(ב) לתוספ לחוק   פרטים לגבי המעביד – תלוש שכר צריך לכלול את שם המעביד, מספר הזיהוי שלו או מספר התאגיד, ומען מקום העבודה או עסקו של המעביד. 
סעיף 2 תוספת לחוק   מועד תחילת עבודה וותק – תלוש שכר  צריך לכלול מועד תאריך תחילת ההעסקה וותק מצטבר אצל המעביד או במקום העבודה, לפי הגבוה. 
סעיף 3 לתוספת החוק   היקף משרה, הבסיס לתשלום השכר, ודרגה – תלוש שכר צריך לכלול לגבי עובד במשכורת (שכר גלובאלי לחודש) – היקף המשרה של העובד; לגבי עובד בשכר (עובד שעתי, יומי או קבלני) – הבסיס שלפיו משולם השכר; לגבי עובד ששכר עבודתו נקבע לפי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – גם דירוג העובד ודרגתו. 
סעיף 4(1) לתוספת לחוק תקופת התשלום תלוש השכר צריך לציין את התקופה הקלנדרית שבעדה שולם השכר. 
סעיף 4(2) לתוספת לחוק   תלוש השכר צריך לציין את מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר. 
סעיף 4(3) לתוספת לחוק   תלוש השכר צריך לציין את מספר ימי העבודה שבהם עבד העובד בפועל בתקופה שבעדה שולם השכר. 
סעיף 4(4) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לציין את מספר שעות העבודה בפועל של העובד בתקופה שבעדה שולם השכר; אם העובד נמנה עם עובדים כאמור בסעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, יש לציין זאת במפורש. 
סעיף 4(5) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לציין את מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה. 
סעיף 4(6) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לציין מספר ימי המחלה שנוצלו בתקופת התשלום ויתרת תקופת המחלה הצבורה; אם העובד מבוטח על ידי מעבידו בביטוח דמי מחלה לפי סעיף 8 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, אין חובה לציין את יתרת תקופת המחלה הצבורה. 
סעיף 5(1) לתוספת לחוק השכר ששולם לעובד תלוש שכר צריך לכלול את ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה רגילה.  
סעיף5(2) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לכלול את השכר הרגיל שמקבל העובד.
סעיף5(3) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לכלול תשלומים אחרים המשולמים לעובד, נוסף על השכר הרגיל, לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פריון עבודה, דמי הבראה, דמי חופשה דמי מחלה, תשלום על חשבון תגמול למשרת במילואים ויתרת תגמול כאמור, וכיוצא באלה; יש לפרט לגבי תשלומים כאמור בפסקה זו את סוג התשלום, את מספר היחידות שבעבורן שולם – אם הוא משולם לפי יחידות, ואת סכום התשלום. 
סעיף 5(4) לתוספת חוק   תלוש השכר צריך לכלול את סך כל השכר והתשלומים האחרים החייבים במס הכנסה, וכן הסכום המצטבר שלהם בשנת המס.  
סעיף 5(5) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לכלול את סך כל השכר והתשלומים האחרים החייבים בדמי ביטוח לאומי, וכן הסכום המצטבר שלהם בשנת המס. 
סעיף 5(6) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לכלול את סך כל השכר והתשלומים האחרים המובאים בחשבון לעניין זכויות פנסיוניות או זכויות סוציאליות אחרות, שיפורט לפי סוג הזכויות שלגביהן הוא מובא בחשבון. שולם תשלום מהתשלומים המפורטים בפרט זה בעד תקופה שאינה התקופה האמורה בפרט 4(1) לתוספת לחוק, יש לציין לגבי אותו תשלום את התקופה שבעדה שולם. 
סעיף 6(1) לתוספת לחוק ניכויים תלוש שכר צריך לפרט ניכוי מס הכנסה. 
סעיף 6(2) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לפרט ניכוי דמי ביטוח לאומי. 
סעיף 6(3) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לפרט ניכוי דמי ביטוח בריאות. 
סעיף 6(4) לתוספת לחוק   בתלוש שכר צריך לציין ניכוי לקופת גמל, שיפורט לפי הקופה שאליה הניכוי מיועד וסכומו. 
סעיף 6(5) לתוספת לחוק   בתלוש השכר צריך להיות מצויין כל ניכוי אחר, שיפורט לפי סוג הניכוי וסכומו. 
סעיף 6(6) לתוספת לחוק   בתלוש השכר צריך להיות פירוט של סך כל הניכויים. 
סעיף 7 לתוספת לחוק   בתלוש בשכר צריכים להיות מצויינים תשלומי המעביד בעבור תנאים סוציאליים לעובד, שאינם משולמים ישירות לעובד ואינם מנוכים משכר העובד, לרבות הפרשות המעביד לקופת גמל. 
סעיף 8(1) לתוספת לחוק . פרטי הפירעון  תלוש שכר צריך לציין את הסכום הכולל (ברוטו) המגיע לעובד במועד התשלום.
סעיף 8(2) לתוספת לחוק   תלוש שכר צריך לציין את הסכום בפועל (נטו) לתשלום. 
סעיף 8(3) לתוספת לחוק   בתלוש השכר יש לציין את דרך תשלום השכר; לעניין שכר המשולם שלא במישרין, בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק, יש לציין את הגורם שבאמצעותו משולם השכר, ואם התשלום נעשה באמצעות חשבון בנק, לרבות חברת הדואר – מספר החשבון ופרטי הבנק. 
סעיף 9 לתוספת לחוק שכר מינימום תלוש שכר צריך לציין את שכר מינימום לחודש ושכר מינימום לשעה, לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, המעודכנים לתקופת התשלום. ואולם לגבי עובד שטרם מלאו לו 18 שנים יש לציין בתלוש השכר את שכר המינימום כאמור שנקבע לפי סעיף 16 לחוק האמור, בהתאם לגילו של העובד. 

חוק הגנת השכר ותקנות הגנת השכר

חוק הגנת השכר, תשי"ח 1958

טבלה מרכזת של עיקרי הוראות חוק הגנת השכר

תקנות הגנת השכר (פרסום הודעה לדרישות תשלום ממעביד חדש), תשכ"ג-1963

תקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), תשל"ו-1976

עיקול משכורת – תקנות הגנת השכר (עיקול, העברה ושעבוד), תשל"ג-1973

תקנות הגנת השכר (מקסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשמ"ח-1988

תקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה), התשמ"ח-1987

פוסטים קשורים לחוק הגנת השכר

הלנת שכר וחוק הגנת השכר

חוק הגנת השכר תיקון 24 – שעות נוספות

תיקון 24 לחוק הגנת השכר – אחריות מנהלים

סעיף 25 לחוק הגנת השכר – ניכויי שכר

תלוש משכורת

תשר (טיפ) – הכנסת עבודה

חוק שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות

.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לראש העמוד