חובות פרסום במקום העבודה

כללי

מעבידים רבים אינם ערים לכך שבמסגרת חוקי העבודה השונים, מוטלת עליהם לא רק החובה לקיים את זכויות עובדיהם , אלא גם לפרסמן. הידוק האכיפה מצד גורמי הפיקוח עשוי להעמיד מעסיקים אלו אל מול הצורך להתמודד עם טענות, האשמות ותלונות, אשר עדכון פשוט של לוחות המודעות במקום העבודה, יכול לחסוך אותן בקלות רבה. ריכזנו, אפוא באגרת זו, התייחסות בסיסית לפרסומים הנדרשים.

עבודת נשים, שעות עבודה מנוחה וחופשה שנתית

תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק), התשי"ח-1951, קובעות, כי: "המעביד אשה לצורך עסק, משלח-יד או שירות ציבורי, יציג במקום העבודה הצגה נראית לעין תמצית החוק בנוסח שפורסם בירחון משרד העבודה "עבודה וביטוח לאומי". הוראה זהה קיימת בתקנות שעות עבודה ומנוחה, התשט"ו-1949, ובתקנות חופשה שנתית (הצגת תמצית החוק), התשי"ט-1958.

אלא שהירחון האמור אינו יוצא לאור מזה שנים רבות, כך שגם אם ניתן היה להשיג עותק של הפרסום האחרון אשר נעשה בו, הרי בינו לבין מציאות חוקים אלו, בנוסחם דהיום, צפוי לבלוט פער ניכר.

מוצע, אפוא, לשקול, תחת יעוץ מתאים, את פתרונות הביניים הבאים – הצגת נוסחי החוקים במלואם; הצגת תמצית סבירה וראויה של חוקים אלו; באשר לחוק שעות עבודה ומנוחה, ניתן לשקול להציג את תמציתו כפי שפורסמה באתר האינטרנט של אגף האכיפה של משרד התמ"ת (לחצו כאן).

שכר מינימום

בהתאם לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 על המעביד להציג, במקום בולט לעין, מודעה, ובה מפורטים עיקרי זכויות העובד לפי חוק זה. נוסח המודעה הינו זה הקבוע בתקנות שכר מינימום (מודעה בדבר עיקרי זכויות העובד לפי החוק), התשס”ה-2005 (לנוסח המודעה – לחצו כאן). על פי התקנות יש לעדכן את המודעה בתוך 7 ימים ממועד כל עדכון של שכר המינימום (לתעריף שכר מינימום – לחצו כאן). כאשר מדובר בעובדים שעיקר עבודתם מחוץ לחצרי המעביד, יש למסור להם אישית, את המודעה האמורה.

מניעת הטרדה מינית

החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, מטיל על מעביד המעסיק יותר מ- 25 עובדים, את החובה לקבוע ולפרסם תקנון שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה, ויפורטו בו דרכי הגשת התלונות שעניינן הטרדה מינית. אי-פרסום תקנון כאמור הינה עבירה פלילית. במסגרת התקנות לחוק קבע המחוקק תקנון לדוגמא בו על המעביד לבצע התאמות הנובעות מהיקף פעילותו, מסוג פעילותו, ממספר עובדיו, משפתם, מהרכב כוח האדם וכיו"ב. ועוד מוסיפות התקנות וקובעות חובה לפרסם את התקנון המותאם במקום בולט לעין שבשליטת המעביד, ובמקרה הצורך, לפרסם את התקנון ביותר ממקום אחד כאמור;

מניעת עישון

החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983, קובע בסעיף 2.(א), כי "המחזיק למעשה של מקום ציבורי כבעלים, כשוכר או בכל אופן אחר (להלן – המחזיק), למעט מעלית לנשיאת בני אדם בבית מגורים, יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, ויחזיקם במצב תקין". מקום עבודה הינו "מקום ציבורי". בתקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים), התשמ"ד-1984, מצוי מפרט מדויק של השלטים כאמור. בתמצית יצוין ביחס למקום עבודה: מספר השלטים – בכל כניסה מכל פרוזדור, חדר או אולם, במקום העבודה; גודל השלטים – 20×30 במקום עבודה ששטחו עד 80 מ"ר, 50×60 במקום עבודה גדול מכך; תוכן השלטים – סמל וחלק מילולי מודפסים באופן מודגש, ברור וקריא. הסמל צריך להיות בגודל שליש מן השלט; התקנת השלטים – מחומר קשיח, על קיר, עמוד או בתליה מן התקרה, בגובה של 1.80 מטר עד 2.20 מטרים מהרצפה. באופן יציב שאינו ניתן להסרה, הסתרה וכיו"ב (להנחיות משרד הבריאות – לחצו כאן)

הצעתנו – הקפידו לעדכן את לוחות המודעות בהתאם.


לראש העמוד