זכאות לתשלום פיצויים לידועה בציבור של עובד שנפטר

המנוח והמערערת התקשרו בהסכם "לגור ולחיות יחד כבעל ואשה (הידועים בציבור) לכל דבר ועניין במשק-בית משותף" וכך עשו. בהתחשב במכלול הנסיבות, יש ליתן תוקף להסכמתם ולאומד דעתם כי יהפכו לידועים בציבור ולפיכך יש לראות במערערת "בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו" כאמור בסעיף 5(א) לחוק פיטורים. לפיכך, כספי הפיצויים הצבורים בפוליסות ביטוח המנהלים שהתנהלו ע"ש המנוח ישולמו למערערת.

דעת המיעוט סברה כי התמונה הכללית העולה מכלל הנסיבות – ההפרדה הכלכלית, התקופה הקצרה של המגורים המשותפים והקושי לקבוע באופן פוזיטיבי קיומו של קשר עמוק של שותפות גורל ולהעריך כי אלמלא הפטירה היו בני הזוג ממשיכים לחיות יחד תקופה משמעותית, מצביעה כי לא הוכח כי המערערת והמנוח היו "ידועים בציבור".

ואולם, דעת הרוב סברה כי לא ניתן משקל מספיק בפסק הדין של ביה"ד קמא ובדעת המיעוט בערעור, להסכם הממון שנכרת בין בני הזוג, ולעומת זאת ניתן משקל, שלא צריך היה להינתן, לעובדה לפיה המנוח שם קץ לחייו בתקופת החיים המשותפים ולהתנהלות המערערת בסמוך לכך.

אשר להסכם הממון, לצד שלילת הזכויות הרכושיות עומדת הצהרה משותפת של "הבעל" ושל "האשה" "לגור ולחיות יחד כבעל ואשה". למען הסר ספק, הוסיפו והצהירו בני הזוג כי מכוח חייהם המשותפים יהיו "ידועים בציבור". כוונתם המשותפת של בני הזוג חד משמעית. לא הוכח כי הסכם הממון נכרת למטרות זרות או כי קיים בו יסוד פיקטיבי אחר.

התמונה הכוללת מצביעה על בני זוג, "רווק מושבע" וגרושה", לא צעירים, אשר לאחר תקופת חברות של כשנה החליטו "למסד "את יחסיהם ולעבור לגור ולחיות יחד כבעל ואשה לכל דבר ועניין במשק-בית משותף ,תוך שהם מגדירים עצמם כידועים בציבור.

בנוסף, אין חולק כי המנוח והמערערת אכן התגוררו יחד. המגורים המשותפים מקימים את החזקה בדבר ניהול משק בית משותף.

ביה"ד קמא ועמדת המיעוט בערעור דנן, קבעו, כי חרף ההסכמה המפורשת בהסכם הממון והמגורים המשותפים לא עמדו המנוח והמערערת ב"תנאי הסף" לנוכח ההפרדה הממונית, התקופה הקצרה יחסית של המגורים המשותפים ומשלא הוכח קיומו של קשר רגשי בעוצמה המספקת.

דעת הרוב קבעה אשר להפרדה הרכושית כי, לא הוכח שהחיים המשותפים לא היו כרוכים בשיתוף כלכלי. אכן, בהסכם הממון ובצוואה שערך המנוח בסמוך לו נערכה הפרדה רכושית בין נכסי בני הזוג, אך בנסיבות של כניסה לחיים משותפים בגילאים מבוגרים, בין בנישואין ובין בהתקשרות חוזית, ההפרדה הרכושית היא פעולה מקובלת שאין בה כדי לשלול, כשלעצמה, הכרה במעמד של ידועים בציבור.

אשר לעוצמת הקשר הרגשי ושותפות הגורל, אמנם סופו של הקשר בין בני הזוג מעורר אי נוחות רבה, אלא שהמבחן אינו עומק הרגשות, אלא כוונת הצדדים לנהל חיים משותפים ומשק בית משותף תחת קורת גג אחת, ואין בהתנהלות המערערת כדי לשלול את החזקה לפיה קיים קשר רגשי בין בני זוג המנהלים משק בית משותף כבבואה אובייקטיבית-חיצונית למחויבות ערכית זו.

אשר לתקופת המגורים המשותפים, זהו מבחן המופיע בחלק מדברי החקיקה, אך אינו נדרש לפי החוק, ולא ניתן לכפות אותו עליו. המבחן של תקופת המגורים נכון ומתאים לבני זוג שלא הסדירו את מערכת היחסים ביניהם ועל המשקיף מהצד לנסות לתור אחר כוונת הצדדים.

בענייננו, כוונת הצדדים הוגדרה היטב בהסכם ואף יושמה לפיו. המערערת עברה להתגורר עם המנוח ואף העתיקה את כתובתה במשרד הפנים, ובני הזוג ניהלו משק בית משותף, כך שהצבת תנאי סף, שחזקה על המחוקק שלא בכדי נמנע מלהוסיפו לחוק, יוצרת אבחנה מפלה בין מי שנישא בנישואים דתיים כדין לבין מי שלא עשה כן.

עע (ארצי) 30448-10-18 מכנו – דין בע"מ נ' עופר יעקובי ניתן על ידי סיגל דוידוב-מוטולה, חני אופק גנדלר, אילן סופר, נ.צ.: י' דורון, ע' ליפשיץ; ביום 14.7.19.

 

 



סגור לתגובות.

לראש העמוד