הפליה מחמת דת

אפליה, רעלהסקירת הסוגיה של חופש דת של העובד, כפי שנידונה בפסק דין אשר ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה, בעניינה של מורה מוסלמית אשר פוטרה עקב חבישת חיג'אב.

משפט העבודה מגן על מכלול זכויותיו של העובד. מדובר כמובן באחת מזכויות העובדים ומכוח משפט העבודה המגן, כגון לשכר מינימום, לחופשה, לפיצויי פיטורים לדמי מחלה וכו'. ואולם מדובר גם, לא פחות מכך ולעיתים אף יותר, בזכויות יסוד של העובד כאדם – לשוויון, לכבוד, לפרטיות, וגם, ועל כך כעת, לחופש דת. כאשר מדובר בפגיעה שרירותית, לא סבירה ולא מנומקת, הרי התוצאה ברורה וחד משמעית – פגיעה כזו אסורה מכל וכל. הקושי הינו כאשר מדובר בפגיעה הנובעת מכך שבצידם השני של הדברים מצויה זכות לגיטימית, חשובה לעיתים במידה שקולה לאותה זכות יסוד שנפגעה. במקרה כזה יש להפעיל מבחנים וכללים של איזון בין הזכויות המתנגשות.

את העניין מדגים פסק דין אשר ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין נאדרה 1, בו דחה בית הדין בקשה של עובדת מוסלמית לבטל את פיטוריה מבית ספר נוצרי פרטי, על רקע החלטתה להתחיל ללבוש חיג'אב (כיסוי ראש וצוואר).

מדובר היה במורה אשר עבדה בבית הספר במשך כ- 27 שנים, ואשר נוכח תהליך של התקרבות אישית לדת ביקשה לעטות חיג'אב. הגם שלא הובאו בפניו ראיות בעניין, יצא בית הדין מתוך הנחה, כי אכן מדובר במצווה דתית, וכי איסור על קיומה מהווה פגיעה בחופש הדת.

בית דין סקר את עיגונו של חופש הדת במשפט הישראלי, החל מהוראות דבר המלך במועצתו, עבור במגילת העצמאות וכלה בפסיקת בית המשפט העליון, לפיה חופש הפולחן הדתי מהווה את תכליתו הכללית של כל דבר חקיקה. כל חוק יפורש באופן המגשים את חופש האמונה, הפולחן והדת. אלא שחופש זה, כך הבהיר בית הדין, אינו נחלת העובדת בלבד במקרה זה, אלא גם נחלתו של בית הספר. נפסק, כי מכוח העיקרון של חופש הדת, ומתוך הרצון לאפשר לבני הדתות השונות לחנך את ילדיהם על פי השקפת עולמם ודתם, ניתנה לעדות השונות האפשרות לאוטונומיה חינוכית על ידי הקמת בתי ספר פרטיים לצד בתי הספר רשמיים. בתי ספר פרטיים אלה עונים על הצורך לשמור על מסגרת ייחודית בחברה רב תרבותית, ובכך מקדמים את האוטונומיה האישית של הפרט, המתבטאת ביכולתו לשלוט על דרכי חינוכו. כזהו בית הספר המעסיק.

בית הדין ישם פסיקה של בית המשפט העליון לפיה מאחורי דרישת האחידות בלבוש ובהתנהגות, עומדים שיקולים חינוכיים הקשורים לאופיו ומהותו של בית הספר, כבית ספר של עדה דתית. באמצעות האחידות בלבוש ובהתנהגות, נמצא המכנה המשותף, המאפשר לתלמידים בני עדות שונות, לקיים מערכת חיים משותפת בבית הספר, המבוססת על פלורליזם דתי ועדתית. פגיעה בלבוש ובהתנהגות האחידה תביא לפגיעה באופיו של בית הספר ובאיכותו הייחודית, וסופה פגיעה במסגרתו הייחודית ובעמדה הדתית (המתונה) השולטת בבית הספר.

נפסק עוד, כי לבישת חיג'אב בבית הספר עלולה לגרום למתח בין נוצרים למוסלמים, דבר שבית הספר מבקש למנוע מכל וכל. על כן, למרות שקיימת פגיעה בחופש הדת של המבקשת באיסור על לבישת חיג'אב, מדובר בפגיעה מוצדקת לנוכח הערכים הניצבים אל מול זכותה זו של העובדת, ובראש ובראשונה זכותם של בעלי בית הספר לנהלו על פי הערכים והמטרות העומדים לנגד עיניהם, ואשר מונחלים בבית הספר מזה 120 שנה. יתר על כן, הפגיעה הינה מידתית שכן לא נאסר על המבקשת לעטות חיג'אב מחוץ לכותלי בית הספר. לאור כל זאת נדחתה בקשת העובדת לביטול פיטוריה.

  1. (סע (י-ם) 9022-06-10 נאדרה נמרי נ' בית ספר שמידט לבנות, ניתן על ידי מותב בראשות כב' השופטת פרוז'ינין, ביום 23.8.2010)

לראש העמוד