הטרדה מינית וחובת השימוע

באירוע בו נשאל התובע על ידי מנהלו לגבי זהותו המינית, ואירוע במסגרת הרמת הכוסית לפסח בו רמז המנהל על נטייתו המינית של התובע, הם בגדר “התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם..”, כאמור בסעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה  מינית. כן נפסקו  פיצויים לא ממוניים בגין פגמים מהותיים שנפלו בהליך השימוע.

נפסק כי די בעצם העלאה בפרהסיה של שאלה ביחס לנטיה מינית, כדי להיכנס להגדרה האמורה. עצם החזרה על שני האירועים שהוכחו מכניסה את עניינם של הצדדים גם לגדר הוראות סעיף 3(א)(4) לחוק, במגבלות ס”ק (א)(6) לחוק.

על אף שהתובע היה מודע לכך שחרב הפיטורים מונחת על צווארו, ועל אף שידע מהם הפגמים בהתנהלותו שעליו לשפר, אין בכך כדי לרפא את הפגמים המהותיים שנפלו בהליך השימוע בהעדר יכולת להתגונן מפני פיטוריו, שזוהי למעשה תכליתו של הליך השימוע.

משהיו טעמים מוצדקים להביא לסיום עבודתו של התובע, ולאור ההתראות שניתנו לו ספק רב אם היה בכוחו של השימוע לשנות את רוע הגזירה ומשכלל לא הוכח קיומו של נזק ממוני, אין מקום לפיצוי אלא בגין נזק לא ממוני, בגין התנהלותה הלקויה של הנתבעת.

סעש (י-ם) 38932-10-15 פלוני נ’ ישראל רוט  ניתן על ידי שרה ברוינר ישרזדה,  ביום 30.2.2020.


לראש העמוד