אפליה בתחום הפנסיה

נדחה תביעת התובעת לביטול האבחנה בין גיל הפרישה לנשים (60 במועד הגשת התביעה ו-62 כיום) ובין גיל הפרישה לגברים (65 או 67, בהתאמה) שבתקנון קרן הפנסיה של מבטחים, לצורך חישוב קצבת נכות מלאה המשולמת לתובעת משלהי שנת 2002.

אין חולק בדבר מעמדו של עקרון השוויון במשפט בישראל, שהוכר כזכות יסוד רבת חשיבות. ביה"ד ציין כי במאה ה-21 ראוי שהאבחנה בין נשים לגברים בשוק העבודה, לרבות בהקשר של הסדרי פרישה ופנסיה, תעלם מן העולם, אך העיר כי מדובר בסוגייה מורכבת, המערבת היבטים כלכליים וחברתיים.

נקבע תקנה 43 לתקנון מבטחים אינה מפלה כשלעצמה בין גברים ונשים ולא נזכרת בה אבחנה מגדרית, אלא שבחישוב פנסיית הנכות נלקחת בחשבון תקופת חברותו של המבוטח בקרן, עד הגיעו לגיל פרישה – 65 שנה ומעלה בגבר ו-60 שנה ומעלה באישה.

לשיטת התובעת, הוראת תקנה 43 לתקנון מפלה נשים לעומת גברים, מאחר שחישוב פנסיית הנכות נעשה על בסיס ההנחה כי יפרשו מעבודתן בגיל 60 בעוד שפנסיית הנכות של גברים מחושבת על בסיס ההנחה לפיה מועד פרישתם הוא בגיל 65.

אלא שתקנה 43 כשלעצמה אינה מהווה הוראה מפלה. לכן גם אם תתקבל התביעה, במובן שיינתן הסעד של ביטול תקנה 43(ב) לתקנון, לא יהא בכך סעד המהווה מענה לטענות התובעת בנושא ההפליה.

ביה"ד קבע כי בפועל אין מדובר בפרשנות, מחיקה או תיקון של נוסחת חישוב קצבת הנכות (תקנה 43), אלא בשינוי של הגדרת יסוד שבתקנון קרן פנסיה, השוואת גיל הפרישה לנשים ולגברים, שלו יש נפקות מעבר לתחום המצומצם של חישוב קצבת הנכות.

התביעה אינה עוסקת בשאלה מהי הנוסחה הנכונה לחישוב קצבת נכות לעמיתי קרן הפנסיה, אלא בשאלת יסוד עקרונית יותר, והיא גיל פרישה שונה לנשים ולגברים. משזו המחלוקת, הרי שמשמעות התביעה היא שלמעשה ביה"ד יורה על שינוי מהותי בתקנון קרן הפנסיה, שהיקפו חורג מביטוח נכות, שהוא רק אחד הביטוחים מפניהם מבטחת הקרן. היינו, כתיבת הסדר פנסיוני כולל וחדש על ידי ביה"ד. אין זה תפקידו של ביה"ד.

נפסק שהתובעת היתה ערה לגיל הפרישה השונה לנשים ולגברים שנים רבות לפני שהחלה לקבל את קצבת הנכות המלאה, כך שתביעתה התיישנה. אך לגופם של דברים ציין כי האבחנה בין נשים לגברים בנוגע לגיל פרישה מעוגנת גם בחקיקה, כאשר המחוקק בחר מנגנון של העלאה הדרגתית של גיל הפרישה ולא ביטול מיידי של ההסדרים הקיימים. מקום בו המחוקק מצא להבחין בין נשים לגברים בהקשר של גיל הפרישה, אין מקום להכריז על בטלות הוראה דומה בתקנון קרן הפנסיה.

זאת ועוד, מדובר בסוגיה שנויה במחלוקת במישור הציבורי שטרם התגבשה בה עמדה אחת מקובלת בציבור ולא יהיה זה נכון להורות על השוואת גיל הפרישה רק בתקנוני קרן פנסיה ותיקה, ללא התאמה במישורים אחרים של מערכת יחסי העבודה והפנסיה בישראל.

נפסק עוד כי מקום בו עצם גיל הפרישה השונה בין גברים לנשים, מקים זכויות שונות לגברים ולנשים, ובהתייחס לגיל הפרישה המוקדם, אף הטבה לנשים (לעומת גבר שיבקש לפרוש לפני גיל 65/ 67), שינוי גיל הפרישה אך ורק בהקשר של חישוב קצבת הנכות לא יתקן את חוסר השוויון, אלא ייצור עיוות נוסף בזכויות שהן תלויות בגיל פרישה. אף מבחינה מעשית לא ניתן לקבוע גיל פרישה שונה, כך שלצורך קבלת קצבת זקנה יקבע גיל פרישה אחד ואילו לצורך חישוב קצבת נכות, יקבע גיל פרישה אחר.

קג (ת"א) 9835/09 אילנה ברימה נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ ניתן על ידי דגית ויסמן, ניתן ביום 23.6.19.



סגור לתגובות.

לראש העמוד